יום שלישי, 30 בדצמבר 2008

הערך שלי, הערך שלך

לו ריד אמר פעם "רצפה של בן-מישהו אחד, היא תקרה של מישהו אחר".
והמשפט הזה כ"כ נכון כשזה מגיע לנושא של ערך.
כתבתי על זה כבר בעבר כאן, אבל הפעם אתייחס לזה מזווית נוספת.

לפני חודש וחצי עברתי דירה.
כמובן שכשצריך לארוז את החפצים, הספרים, וכיו"ב צריך כלי בכדי לשים אותם שם.
כל יום ביומו החנויות הקמעוניות של הרחוב שלי פרקו סחורה והשליכו לאגף הדחיסה את שלל הקרטונים שלהם.
באותם בקרים שבהם ארזתי את הדירה, אפשר לומר שהקרטונים הריקים היו שווים לי לפתע הרבה מאד.
פתאום התחלתי לשים לב בכל פינה איפה יש קרטונים ומה הגדלים שלהם.
ממש באתי וביקשתי מהחנויות אם אפשר לראות כמה קרטונים יש להם
והאם אפשר לקחת אותם.
הדבר אולי הכי טריוויאלי והכי זניח אבל לפתע לבעל ערך מאד גבוה בשבילי.

כשמדברים על עולם הכסף אחת הפילוסופיות היותר מעניינות שלו אומרת באנגלית את המשפט
“Serve the many”.
אני חושב שזהו משפט המצוי בעיקר בתיאולוגיה הנוצרית (אל תתפסו אותי במילה, אני לא חזק בנושא הדתות). אבל חוץ מהערך הדתי שלה טמון הרעיון הבא– עושר גדול נמצא ביכולת
שלך לתת כמה שיותר תמורה ושירות לכמה שיותר אנשים.

איך מתקשר נושא הערך לעיקרון של לתת שירות לאנשים רבים?
כי הבעיה מתחילה שאנחנו נשארים ממוקדים רק במה שהוא בעל ערך בשבילנו.
אם באותם בקרים שארזתי את הדירה שלי
מישהו היה מדוור עד אלי את כל הקרטונים שהייתי צריך,
הייתי מודה לו עד כדי צעד אחד לפני נישוק נעליים.

כדוגמא, אדם שכיר יכול להסתכל על כל מה שקשור לנושא הטלפוניה,
ציוד לשירותי המשרד, וכל מיני אמצעים לניהול ניירת כדבר
זניח וחסר ערך בשבילו.
"מי צריך את זה הוא יאמר?" ולא יחשוב על כל בעלי העסקים הביתיים, או בעלי העסקים
הקטנים שבדיוק פתחו משרד חדש.

או למשל אמצעי חיסכון כספי לשיחות שמתבצעות בחו"ל.
יש לי חבר שמוכר כרטיסי Sim שפעולים בשיטת pre-paid שמאפשרים להוזיל
משמעותית את תעריפי השיחות המתבצעות בחו"ל.
אדם שנוסע פעם-פעמיים בשנה יאמר "בשביל מה אני צריך את זה?"
ברוב המקרים הוא לא יחשוב על איש העסקים שתדיר יש לו
נסיעות לארץ כזאת או אחרת, או ארגון שיש לו כמה אנשים שעושים את זה, שבשבילם
יש לזה ערך גדול מאד!

בד"כ בקבוק השתייה הקלה שאנחנו זורקים היום,
הופך לבעל ערך ולאמצעי פרנסה בשביל מקבצי
הבקבוקים "המקצועיים" הדוהרים על עגלת קניותיהם ברחבי העיר
(ואני גם חושב שכבר אפשר לקרוא לזה מקצוע היום לא?)

בעל חנות אופנה לנעלי\בגדי נשים למשל הבין את המשוואה הזאת.
הוא הבין עיקרון שאומר "שרת את הרבים".
למרות שהוא לא לובש בגדי נשים או נעלי נשים (למרות שלך תדע..)
הוא מבין שבשביל המוני נשים קונות וצרכניות זה צורך צרכני.
הוא מבין שגם אם זה לא דבר שהיה נצרך על ידו, יש מישהו אחר שכן צורך את זה.

לא יותר חכם ופשוט לחפש מה אנשים רוצים ואז לתת להם את זה?
לא יותר נוח למלא צורך שיש לאנשים בשביל משהו?
לדעתי ערך הוא מאד חשוב, גם אם הוא לא הערך שלנו.
כשנותנים להרבה אנשים מה שהוא בעל ערך בשבילם,( או דבר מה שהם צריכים), אז ברור
שיש פה פתח לתגמול ערכי וכספי מאד גבוה.

יום שבת, 27 בדצמבר 2008

על הספר "איך להתעשר" מאת דונלד טראמפ

בדיוק סיימתי את הספר של דונלד טראמפ "איך להתעשר" (הוצאת מטר).
הידעתם שבתקופת השפל שלו הוא היה בחובות אסטרונומיים של 9.2 מיליארד (זה 9000 פעמים מיליון ועד 200 מיליון) לכ-99 בנקים שונים?

אני נורא-נורא אוהב אוטוביוגרפיות של אנשים מצליחים ומעניינים.
בין אם זה בתחומי הכסף, וגם בכל תחום אחר שאני מוצא ראוי.
לדעתי לקרוא אוטוביוגרפיות, זה ממש כמו להתחבר עם כבל USB היישר אל המוח והמנטאליות של הכותב.
יחד עם האוטוביוגרפיה של טראמפ מחכות לי בארון הספרים הביוגרפיות של לי אייאקוקה (מנכ"ל Ford והוגה מכונית המוסטנג), פידל קסטרו, דייגו ארמנדו מאראדונה וסיימתי לא מכבר
את "נולד לנצח" של מיקי ברקוביץ'.

אז אם בדונלד טראמפ עסקנינו, הוא נהייה מפורסם יותר בשנים האחרונות בגלל תוכנית הריאליטי שלו "המתמחה". כמובן שהוא גם מפורסם בתור יזם נדל"ן מהגדולים בעולם.
כעיקר העבודה שלו היא בעיר ניו-יורק.
שם הוא אחראי על מבחר מגדלים ופלאזות שמקשטות את קו הרקיע המנהטני.
הנה כמה נושאים מעניינים שמופיעים בספר שלו

העסקים כאמנות:
הוא מתייחס לעשיית עסקאות כאמנות שלו.
הוא מתאר את זה כך:
"אני לא עושה את זה בשביל הכסף, יש לי די והותר, הרבה יותר מכפי שאצטרך אי פעם.
עסקאות הן האמנות שלי. אחרים מציירים תמונות יפות על בד או כותבים שירה נפלאה. אני אוהב לעשות עסקאות, רצוי עסקאות גדולות.
כך אני נהנה מהחיים"


קרל יונג:
הוא חובב של קרל יונג.
הוא טוען שהוא השפיע עליו מאד בחיים ובעסקים.
הוא משתמש במשפט שלו שקשור לתחושת בטן:
"הנפש המודעת משתמשת ב 5% מהמוח לתפקוד יומיומי. אם נוכל להתחבר אל הלא מודע, התת מודע, ו 95% הלא מנוצלים, התוצאות יהיו מדהימות.

"נפלא"
מילה שהוא משתמש בה הרבה כשהוא מספר על האנשים שמרכיבים את הצוות העסקי שלו.
הוא מעריך מאד אנשים מקצועיים בתחומם, אשר עושים עבודה יוצאת מן הכלל.
הוא מרבה לתאר את חבריו באותה מילה.

ניל יאנג
הזמר האהוב עליו.
הוא אפילו לקח איתו את מארק בורנט, מפיק תוכנית "המתמחה" יחד איתו להופעה ופגישה עם יאנג בטאג'-מהל באטלנטיק סיטי.


לשמור על תנופה:
הוא מספר על ויליאם לוויט. קבלן שהיה בעל חברה שהיה משגשג מאד בשנות החמישים.
ב1956 הוא מכר את החברה שלו ל ITT תמורת 100 מיליון דולר, סכום אדיר בשנות החמישים.
הוא פרש מהעבודה ועבר להתגורר בדרום צרפת.
יום אחד ITT הציעו למכור לו מחדש את החברה כי הם לא ידעו איך לבנות בתים ולא לייעד את השטחים אשר קנו.
הוא חזר לעסקים אך הפעם הוא התדרדר עד כדי פשיטת רגל.
ב 1994 פגש טראמפ את לוויט במסיבה וכשדונלד שאל אותו איזה טיפ הוא יכול לתת לו
לוויט אמר: "איבדתי את התנופה שלי. פרשתי מהעולם למשך 20 שנה וכשחזרתי העולם לא היה אותו הדבר..."
"עליכם לשמור על דריכות בתחומי העיסוק שלכם" מציין טראמפ ואומר
"גם מנתחים מצליחים זקוקים להשתלמויות כל העת כדי להתעדכן בהתפתחויות חדשות במחקר וטכנולוגיה".

חשבו בגדול וחיו בגדול
מה ההבדל בין הפסד של 100,000 דולר לבין הפסד של מאות מיליונים של דולרים?
בכל מקרה הפסדתם, אז עדיף כבר ללכת עד הסוף.
העולם גדול, אפשרויות תמיד קיימות. אם חשיבתכם קטנה מדי, אתם עלולים להחמיצן.
אם אתם כבר חושבים, אז עדיף לחשוב בגדול.

דוגמא לחלק מנכסיו של טראמפ
מגדל טראמפ, בשדרה החמישית ורחוב 56. בניין זכוכית ופליז בן 68 קומות.
מקום אדיר של שטח מסחרי ואופנת עלית בניו-יורק.
טראמפ פלייס, נכס של 400,000 מ"ר על גדות נהר ההדסון.
הושקעו בו 2.5 מיליארד דולר יחד עם 4 חברות קבלן מהונג-קונג. ששה עשר בנינים שיכילו 5,700 יחידות דיור.
טראמפ פארק, הושלם ב 1988. בנין דירות אלגנטי שממוקם בסנטרל פארק דרום . כולל 347 יחידות דיור עם נופי מנהטן והסנטרל פארק.

תחרויות היופי של טראמפ
שותפות של ארגון טראמפ ורשת NBC בבעלות וזכויות שידור של שלוש תחרויות היופי של "מיס יוניברס", "מלכת היופי של ארה"ב" ו"מלכת היופי-עשרה של ארה"ב".

טראמפ מודל מנג'מנט
סוכנות דוגמניות וכישרונות שהוקמה ע"י ארגון טראמפ. אחת מעשר הסוכנויות הגדולות בניו-יורק.

טראמפ טאג'-מהל קזינו ואתר נופש, אטלנטיק סיטי
מרכז ההימורים אשר נמצא באטלנטיק סיטי. הוקם ב 1990 וזכה לדירוג של 5 כוכבים.
12,000 מ"ר של שטחי קזינו ו1,250 חדרי אורחים, 11 מסעדות, 6 בארים ו 13,000 מ"ר של שטחי וועדות.
וכמו כן זירת החלקה בעלת 6000 מושבים.
וואו.

מועדון מאר-א-לאגו, פאלם ביץ' פלורידה
אחוזה מפורסמת עם רקע היסטורי שגודלה 80 דונם על קו החוף.
תוכננה עם אדריכל ווינאי ונבחר לאתר בעל חשיבות לאומית.
טראמפ הפך אותו למועדון יוקרתי ומפואר עם מכון בריאות וכושר, מסעדות, מגרשי טניס

כמו כן על אותו סגנון טראמפ מחזיק את מועדון הגולף הבינלאומי ומעוצב עם מפלי מים ונופים של מדינת פלורידה. מבוסס על הסגנון של מאר-א-לאגו (ואם לשפוט ע"פ התמונה בספר מדובר על מקום סופר מהמם).




כמובן שיש עוד הרבה יותר פרטים מזה.
למרבה הפלא הספר הזה הוא חלק מקבוצת הספרים שנמצאים במבצע הנפלא (הנה למדתי משהו מטראמפ) של צומת ספרים של ארבעה ספרים ב-100 ₪.

אפשר גם להזמין את הספר כאן:
http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=99-1237

מי אמר שכסף לא גדל על העצים?


למילים ולמשפטים יש כוח מאד חזק על התת-מודע.
בדרך כלל גם אפשר ללמוד הרבה על בנאדם ע"פ המילים שאיתן הוא בוחר להתבטא.
כשזה נוגע בנושא הכסף, מילים ומשפטים יכולים לקעקע את התודעה כל כך חזק,כך שבשימוש נכון יש להם כוח עצום להעשיר,
ובשימוש לא נכון יש להם כוח אדיר לרושש.
בקרב האוכלוסייה במדינת ישראל יש כמה משפטים שאני שומע שוב ושוב שנראים כמו שגורים בצורה אוטומטית.
זה לא ממש משנה כרגע מאיפה הם מגיעים ואיך הם נוצרו, אבל הנושא הזה
דיי מסקרן, כי כסף והיחס אליו זה דבר שנוגע ל 100% מהאוכלוסייה.
אני רוצה לנצל את המאמר הזה כדי שנוכל לבחון כמה אמרות ששייכות לצד המעכב לגבי כסף,
ולראות כמה הן באמת מבוססות במציאות.

"כסף לא גדל על העצים"

במקור תפוזים הם פירות שגדלים באקלים סוב-טרופי וים תיכוני ומופצים לכל העולם.
תפוזים אשר צומחים על העץ בפרדס עוברים אח"כ לידם של הפרדסנים, אשר מאחסנים אותם, מסמנים אותם ומוכרים אותם לגורמים מקומיים או לגורמים שמעבר לים. בהמשך אלו מוכרים אותם ללקוחות פרטיים ומרוויחים את החלק שלהם.
אפשר לקחת אפילו כדוגמא מקומית את תפוזי Jaffa, מגאוות הישוב הישראלי, אשר משווקת לצפון אפריקה וספרד.
טעם התפוז נע בין מתוק לחמוץ. לרוב, אוכלים את התפוז כאשר הוא מקולף וטרי, או שסוחטים אותו ושותים את מיצו.
אבל לתפוז יש גם קליפה מרירה אשר לרוב לא נעשה בה שימוש, אך במאכלים מסוימים היא משמשת כחומר טעם או כקישוט.
מה שאומר שגם חומר הגלם הזה נדרש במקרים שונים ע"י מסעדות ותעשיית המזון.
מיותר לציין שכל פעם שמכירה נעשית כסף עובר מן הלקוח אל המוכר.
עכשיו כשכל כך הרבה אנשים על קו הייצור מתוגמלים ומתגמלים מאותו פרי זהוב וחמוד שצומח על העצים, קצת מוזר לחשוב שכסף לא צומח על העצים נכון?

"מרבה נכסים מרבה דאגה"


בגיליון The Marker של חודש נובמבר 08, רואיין רוברט קיוסאקי תחת הכותרת
"מר קיוסאקי מרגיש נפלא".
הראיון נגע בהתייחסותו של קיוסאקי למשבר הכלכלי והמיתון הקרב ובא.
בכתבה מצוין שלא רק שקיוסאקי לא נשמע מודאג, הוא אפילו מצחקק וטוען שהמשבר לא רק שלא פגע בו, אלא אפילו סייע לחשבון הבנק שלו.
"יש לי 1600 יחידות דיור, כל אחת עולה לי 300 דולר בחודש ונותנת 800, תעשי בעצמך את החשבון".
אני לא יודע מה איתכם, אבל מרוב נכסים הוא לא נשמע לי כל כך דואג.





"מה אני רוטשילד?"


בעזרת קפיצה זריזה למשרד הפנים אפשר לשפץ את המילה רוטשילד לתוך השם שלכם, אז קודם כל, כן אם אתה רוצה אתה באמת יכול להיות רוטשילד (רעיון טוב! יופי יוגב)
אבל אוקי, זה לא העיקר.
זה מה שעומד מאחורי השם שחשוב נכון?
כשחושבים "רוטשילד" חושבים בדרך כלל על משפחת בנקאים מפורסמת עם עוצמה אירופאית.
אבל כשאני מסתובב פה בישראל לפעמים אני רואה חנויות שקוראים להן "אופנת מילאנו", "בוטיק מיאמי" ,

"ניו-יורק-ניו-יורק" , "Dana Ashkenazi Fashion" שחלקן קיימות כבר שנים!
או למשל ראיתי חנויות של זיכיונות מחו"ל כמו McDonalds, IKEA, פיצה "האט" ועוד, שבראשם ובתוכם עובדים ומרוויחים ישראלים.
אז גם אם אתה לא רוטשילד, פשוט תייבא לך אחד כזה מחו"ל.
נשמע הגיוני לא?

עושר ושם של מותג נבנים בראש קודם כל, ולא במציאות הפיזית.
גם איי שם בעבר היה רוטשילד אחד שהתחיל מאפס.
זה לא משנה איך קוראים לך ואם נולדת למשפחה של אנשים עשירים, וגם לא צריך לגור בארה"ב כדי למכור סחורה מארה"ב ולהפך.
ולכן אולי אתה לא רוטשילד...
אבל גם להיות יוסי כהן או אבי לוי זה טוב מספיק.



"אתה חושב שאני עשוי מכסף??"


טכנית, גוף האדם לא בנוי משטרות מוטבעות בבנק ישראל או ממטבעות ברזל, אבל רק כדוגמא
תרומת זרע או תרומת כליה אכן מתגמלות בסכום כספי את התורם שלהם.
אבל בואו לא נלך כ"כ רחוק.
שומר בסניף הדואר חוסם באמצעות גופו כחיץ את האנשים הבאים לבקר בבנק.
הוא משמש כמו מחסום אנושי זמני.
הגוף שלו שווה לו כסף.
למעשה לרוב פעולה כזאת אפילו לא דורשת חשיבה מוחית מסובכת במיוחד, אבל עצם עמידתו שם יוצרת לו תגמול כספי.
דוגמן ודוגמנית שעומדים מול מצלמה משך כמה שעות טובות ומולבשים במיטב מחצלות המעצבים, מרוויחים סכומים אדירים בצורה בינלאומית.

המצליחים שמבניהם אפילו מסוגלים להרוויח בחודש אחד מה שאדם ממוצע מרוויח בשנה.
איזה נכסים בלתי מוחשיים הגוף יכול לייצר?
התשובות הן אין סופיות.
להיות ניצב בתוכנית טלוויזיה זהו דבר מכניס, כמו כן להשתתף במסדר זיהוי.
יש דרכים להשתתף בקבוצות מיקוד וסקרים שמתגמלות (לא הרבה אמנם, אבל מתגמלות), או לקיצוניים שמבנינו, להשתתף בניסויים מדעיים.
אז...
אולי שטרות ומטבעות לא ייצאו מכם, אבל אפשר להתחיל מהתחביב הגברי מספר אחד, להסתכל על כמה סרטים מעודדי ילודה ולהתחיל בנושא תרומת הזרע.

"כסף לא מעניין אותי"

אם אותך הוא לא מעניין, אז אני בהחלט אשמח שתעביר לי אותו.
תשלח לי מייל בבקשה ל
YogevJunkk@gmail.com


"צריך כסף כדי לעשות כסף"

משפט הדגל של מנטאליות העוני.
בואו נסתכל על עובדות היסטוריות לרגע.
הנרי פורד הראשון, מייסד אימפריית המכוניות של Ford, היה חסר השכלה, חסר קשרים ובטח שהיה חסר הון.
כל זאת לא הפריע לו להיות אחד האנשים העשירים בהיסטוריה.

זה נכון מאד שבד"כ זה יותר מסובך להרוויח כסף שאין כסף מראש כדי להשקיע,
אבל אף אחד לא אמר שאי אפשר לגייס כסף, או לתווך עסקה כדי לייצר הון נזיל.
על פי ראיון איתו ב"ידיעות אחרונות" חיים סבן, המיליארדר הישראלי-אמריקאי, הקים לעצמו קרן שנקראת NPA

שהיא אפיק השקעה בעל תשואה סולידית שבו הוא משקיע מיליוני דולרים.

בראיון הוא סיפר שזאת קרן לזכר ימיו כילד עני וחסר אמצעים במשפחה מרובת ילדים שברחה מאלכסנדריה שבמצריים.


בגיליון מאי 2007, של מגזין Forbes צוינו תשעת המיליארדרים הישראלים.
מסתבר שרק ל-2 מהם (שרי אריסון, בני שטיינמץ) הייתה ירושה, הון שהעבירו להם משפחתם. מה שאומר שכל שבעת האחרים הם בעלי הון עצמי, ז"א שהם בנו אותו במו ידיהם.

אז נכון, לרובנו אין כסף כדי להתחיל לעשות עסקים, אבל בשביל זה קיימים בנקים!
אם הם מוכנים לתת לכם הלוואה לכיסוי מינוס, עם תוכנית עסקית נבונה וקצת כישורי מכירה אין שום סיבה שלא יתנו לכם כמה עשרות אלפי שקלים להתחיל עסק אינטרנטי (למשל) עם אפשרות גידול.


"כסף זה לא הכל בחיים"


זה נכון.
כסף זה באמת לא הכל בחיים.

כשיש לך אותו...

זה נכון שחוץ מכסף יש כל מיני דברים שנותנים ערך לחיים כמו בריאות, זמן, הנאה, אהבה ועוד.
אבל בדרך כלל הבריאות יותר טובה כשיש יותר כסף.
כי יש יותר משאבים לשלם לרופאים יותר טובים ולאכול אוכל יותר בריא ויש יותר זמן להתעמל.
(ואוי ואבוי אם יש מחלה מסובכת ורצינית, אז באמת כדאי שיהיה כסף כדי לטפל בה).
בדרך כלל מי שמצוי בשפע כספי מרוויח זמן, משאב לא פחות יקר מבריאות.
למשל אפשר לשכור עוזרת שתנקה את הבית במקומך, אפשר לקחת מונית במקום לחכות לאוטובוס שעוצר בהמון תחנות.
כמו כן בדרך כלל מי שיש לו שפע כספי לא עובד בעבודה שכירה שהוא לא אוהב, ויש לו יותר משאבים להוציא על הדברים שהוא כן אוהב.

סטטיסטית יש יותר גירושים באוכלוסיה על רקע כספי, כך שבאופן דיי הזוי, אפשר להגיד שכסף כן קונה אהבה.

ולסיכום, אם אפשר לומר את האמת, בדרך כלל מי שאומר "כסף זה לא הכל בחיים" זה בנאדם
שכל מילה שנייה שלו מכילה את השורש כ.ס.ף בתוכה.

יום שלישי, 23 בדצמבר 2008

דמיינו לכם...

שאתם נוסעים עם חברה שלכם (או אשתכם למי שנשוי) במונית מהדירה המרווחת שלכם במרכז ת"א.
אתם נוסעים במונית כי לא ממזמן מכרתם את הרכב ששימש אתכם בכל הזמן הזה.
בניתם את עצמכם לאט-לאט, עקב לצד אגודל, זה ממש לא היה קל...
המונית מגיע לסוכנות. רחוב המסגר 52, טלפון 03-5689988.
סמל של יגואר מזנק ניבט מכל עבר.
אתם נכנסים, ומבקשים מהנציג שייקח אתכם לאגף של מכוניות ה- XK .
מאז שצילמתם את התמונה כשעוד לא היה לכם, אתם חולמים על יום כזה. התלבטתם בין צבע שנהב לאדום, עוד באותו יום שאמרתם "מי הדביל שהציע לנו ללכת ולהצטלם באוטו שאנחנו חולמים עליו".
אבל עשיתם את זה בכל מקרה, אז הצטלמתם על הלוח מכוונים, הרחתם את הריח החדש הזה שיש למכונית עם פאסון כמו זאת להציע.
שלחתם במייל בקשה לנסיעת מבחן והמלווה היה שקט ודיפלומטי. כל הנסיעה הוא לא ספר אתכם וסיפר לכם את הסיפור של המכונית בלקוניות ואח"כ צחקתם אחד עם השני שבטח הוא חשב ששניכם משוגעים.
מיששתם את גימור העץ ליד המחשב שבפנים האוטו.
ואתה אמרת "זה יהיה שלי, לא רואים את זה אבל השם שלי רשום על כל המכונית הזאת".
אחרי אותו יום, כשישר אח"כ היית צריך ללכת לעוד משמרת ערב שכל כך שונה מהחלומות שלך, קראת בשעות המתות את כל ההיסטוריה של יגואר.
מההתחלה ב'בלקפול' שבאנגליה ועד למנוע ה-X שהפך ל XK שבערב ערפילי אחד קרוב לברוז' שבבלגיה, הטיס את המכונית לשיא מהירות מופלא של 190 קמ"ש.
קראת על המיזוג ודגם ה E-type האגדי, וכמובן על הפיכת היצרנית לחברת בת של FORD בשנת 1990.
תלית בחדר שלך תמונה של המכונית, עם גג ובלי גג.
ורשמת מתחת:
מנוע בנזין בנפח 4.2 V8 עם 300 כוחות סוס, גיר אוטומטי 6 הילוכים ועוצמה וריגושים חדשים.
כל בוקר זה הדהד לך בראש:

"ריגושים חדשים...ריגושים חדשים-שים-שים-שים..."

הסתכלת על התמונה הזאת יום ולילה, ולאט-לאט התחלת למצוא רעיונות חדשים.
מצאת רעיונות חדשים שעזרו לך להתקדם לעבד היעד והמטרה כדי להגיע לאותו יום נפלא.
עבדת בשתי עבודות. אחת שהכניסה לך משכורת והשנייה שבנתה את ההון שלך.
נכשלת ונכשלת כ"כ הרבה, אבל כל פעם שנפלת נזכרת בתמונה הזאת מעל המיטה
"מנוע בנזין בנפח 4.2 8V..." הלכת לשיעורי ערב וקבעת כל יום שני עם אדם שפגשת שידריך אותך איך הוא עשה את ההון שלו בנדל"ן, ולו רק כדי לשמוע איך הוא חושב ואיך הוא מדבר...
לקח לך כמעט שנתיים לעשות את פריצת הדרך הראשונה.

כשאתם נוסעים ברחובות תל אביב, וכל אדם שני מסתכל על האוטו אתם מבינים, שהחיים יכולים באמת להיות גן-עדן אמיתי.
עברתם דרך כ"כ ארוכה, נכשלתם ונכשלתם ולמדתם כ"כ הרבה שכולם חשבו שאתם משוגעים.
מפעם לפעם אתם רואים את האנשים ממלמלים משהו שנשמע כמו "יש אנשים שיש להם מזל בחיים..."
ואתה פשוט לא יודע איך לאכול את כל העניין הזה, ויותר נפלא מזה,
אתה לא יודע אם איזו מטרה חדשה להתחיל קודם.

יושב על כסא הפחד

איך הפחד שלנו נראה?
יש כאלה שיגידו שזה ממש-ממש לא משנה, כי ההרגשה המשתקת של הפחד
מטרידה אותם עד כדי דיכאון וכאב.

אבל אם תשאלו אותי, אז אני אומר שהפחד כמשל נראה כמו כסא.
לא כסא מיוחד, או שונה.
פשוט כסא רגיל, עם 4 רגליים.
חמוד כזה בצבע כחול.

מה קורה לבנאדם שהולך אל מטרתו ולפתע מולו ניצב הפחד/כסא?
תגובה אינסטינקטיבית ראשונה היא להיבהל ולרוץ חזרה אחורה ולהסתובב כך שהגב מופנה אל הכסא.
בדרך כלל אנשים אלו יאמרו "וויו...וואו, איזה כייף. נעלם לי הפחד! ממה בכלל חששתי?"
הם ירגישו רגועים ושלווים, אבל ברגע הראשון ששוב יצטרכו ללכת לכיוון הנכון להם, הם יפגשו את אותו הכסא.
הוא לא זז והוא גם לא יזוז, הוא לא השתנה, ולא ישתנה.
לברוח ולהסתובב כלעומת שבא זאת לא דרך כ"כ נבונה להתמודד עם פחדים.

יש כאלה שמתעבים את הפחד.
הם שונאים אותו כל כך שהם מוכנים להילחם בחירוף נפש עם הפחד\כסא.
הם יתחילו ללכת איתו מכות ולהתגלגל איתו על הרצפה.
הם ידחפו וינסו לעקם לו את הרגליים, הם מסוגלים לנסות לדפוק אותו ברצפה רק כדי לגלות שהוא קופץ עליהם בחזרה.
לכסא כל זה לא מזיז...הוא עשוי מפלסטיק.
היחידי שמתלכלך וצווח וזועק זה אותו אחד שהחליט ללכת מכות בצורה ישירה ולצרוח "אני לא מפחד, אני לא מפחד!" בזמן שהפחד מהדהד לו חזרה "אתה כן מפחד! אתה כן מפחד!".

יש אנשים אינטליגנטים, מוחית ורגשית.
כשהם רואים את מיודענו הפחד\כסא הם מסתכלים עליו, ובוחנים אותו בשלוות נפש.
הם לא זזים קדימה מעבר לאותו הפחד, אלא בשלוות נפש קצת מופרעת הם מנתחים את מורכבותו של הכסא.
"הממם, כסא חמוד, יש לו 4 רגליים, הוא עשוי פלסטיק...הממם איך זה מפחיד אותי, מעניין...אולי הוא מפחיד אותי כי: ההורים שלי\אחותי\חברים שלי\הכלב שלי פגעו בי כשהייתי ילד...או כל דבר שיכול להסביר את הפלא שהוא הפחד הסובייקטיבי.
פעולה כזאת אולי יכולה להיחשב כפעולה אינטליגנטית, אבל העיסוק הזה רק מעצים את הפחד, ולא מסלק אותו.

ויש מקרים...
שבהם מסתכלים על הפחד\כסא.
רואים שהוא שם...
מבינים שאין דרך לעבור בלעדיו...ומבינים שאין דרך לעבור מסביבו.
ופשוט מחליטים...
לשבת עליו.
ואתם יודעים מה?
פתאום כל העניין הזה של הפחד מתחיל להיות מאד נוח.
---------------------------------------------------------------------




אני מצאתי שהדרך הכי טובה להתמודד עם הפחד היא פשוט להודות בקול רם שאני מפחד.
למשל אפשר לומר דבר כזה:

"אני מפחד לעשות את הטלפון החשוב הזה כדי להשיג את הלקוח הזה, אבל אני מודה בכך..
.אני יודע שאתה שם (פחד)
אבל אנחנו נצטרך לעשות את זה ביחד ולעשות את הטלפון הזה...אז תודה רבה שאתה כאן כדי להזכיר לי שזה לא נוח לי...אבל זה משהו שאי צריך לעשות..."

או אולי דבר כזה:
"הממם אני לקחתי מספר טלפון של בחורה ממש יפה, וכשנפגשנו היה לנו ממש כייף ביחד!
אבל אני מפחד להתקשר אליה , אני יודע שאני מפחד.פחד יקר, זה ברור שאתה כאן כדי להזכיר לי שאם אני אפשל בשיחה אז אולי אני אפספס את הצ'אנס שלי...אבל אני רוצה להודות לך שאתה מזכיר לי שאני צריך להיות ערנ וחי,
אבלזה ברור לך ש אם אני לא אתקשר אני אף פעם לא אדע נכון?
ובזה הרגע אני מחייג ואני גם בטוח שיהיה לנו ממש כייף ביחד!"

פחד זאת עובדה אנושית.
וכנראה שלא קיים האדם בעולם שלא מפחד ממשהו.
ההבדל הוא בין כאלה שהופכים את זה לחלק מהם ופועלים למרות וביחד עם הפחד, לעומת אלו
שהופכים את הפחד למכשול בלתי עביר.
שתי הדוגמאות שנתתי עכשיו הן רק שתיים מבין אלפי פחדים שיכולים לתקוף אותנו במשך שנה אחת!
אבל עצם ההכרה וההתוודעות לכך שהוא שם, היא המפתח לפעולה יחד איתו.
הפחד הוא הפחדן הכי גדול מכולם, ברגע שאתה חושף אותו במערומיו הוא בורח חזרה למחילה שלו
ומשאיר אתכם פתוחים ונינוחים להגיע לאותו מקום שאתם רוצים.

ותודה רבה לאבי עידן
על תובנות מדהימות

יום שבת, 20 בדצמבר 2008

מגן

שכבות על גבי שכבות....
ציפוי הגנה, כמו בשן.
ציפוי שן יותר נכון.
כמו שריון של ממש. עבה, חזק, איכותי.
מסוגל לחסום את כלי הנשק החזקים ביותר.
יכול להם בכל מצב.
הגנה טובה היא הבסיס של כל התקפה טובה, יגיד כל מאמן כדורסל.

כשזה קשור למוח שלנו
יש שלושה שלבים שאפשר להיות בהם:
20,000 "סייקלים" לשנייה, מוחזק (held)
100,00 "סייקלים" לשנייה, מודעות עצמית (awareness)
200,00 "סייקלים" שליטה עצמית (self mastery)


מגדילים את הכוח ע"י קריאה של חומרים מעוררי השראה, ע"י פעולות שעושות לנו טוב שמתיישבות על
המטרות והחלומות.
ע"י שמיעת קלטות ודיסקים שנותנים לנו השראה.
לס בראון ממליץ לשמוע חומרים מרימים (uplifting) כבר ב-20 דקות הראשונות של הבוקר שלנו (או כל זמן אחר שאנחנו מתעוררים) כי אז אנחנו נמצאים בסך הכל 10.5 סיבובים לשנייה.

באמצעות שליטה עצמית אנחנו עוזרים למוחנו היקר
לחסום את חיצי הרעל השטות, השקרים, הקיבעונות וכל אותו ג'אנק אחר שמפוזר שם
בהברות חוזרות ובלתי פוסקות מכלל הציבור.

בעידן המידע ינצח מי שהופך את המוח שלו למסננת
שתסנן את כל מה שלא מועיל לו.
את כל המידע שלא מקדם את המטרות שלו שסתם תופס מקום בראש.

תן לאנשים מה שהם רוצים, ותקבל את מה שאתה רוצה גם

"מדי קיץ בקיץ אני נוסע למדינת מיין, שבצפון מזרח ארה"ב, כדי לעסוק בדיג. אישית, אוהב אני ביותר תותי-שדה בשמנת, אולם, מסיבה מוזרה כלשהי, הדגים מעדיפים דווקא תולעים. וכך, כאשר אני יוצא לדיג, אין אני חושב על רצונותיי שלי: אני חושב על מה שהדגים רוצים. אין אני תולה בקרס שלי תות ושמנת. למעשה, תולה אני תולעת או חרגול על הקרס, אל מול פני הדג, ואומר לו: האם לא היית רוצה לטעום ממעדן זה?"

זה מה שכותב דייל קארנגי בספר המופתי שלו "כך תרכוש ידידים והשפעה" על טכניקות בסיסיות להתייחסות לבני אדם.
זיג זיגלר אומר "אם הרבה אנשים מסביבכם יקבלו את מה שהם רוצים, הסיכויים הם מאד גדולים שגם אתם תקבלו את מה שאתם רוצים..."

זאת דרך מאד משמעותית כדי לקדם את האינטרסים שלכם בחיים.
החיים, עסקים ויחסים שלכם זה מצב של Win- Win.
אם מי שמתקשרים איתו לא מקבל כלום, אז למה שאתם תקבלו?
שמתם לב שאלה שבד"כ הם עניים בחברים או בכסף, זה כאלה שלא מציעים בד"כ משהו לאנשים שסובבים אותם?

כשאני רוצה משהו ממישהו אני קודם שואל את עצמי מה הוא יכול לרצות, מה אני יכול לתת לו כדי שיהיה לנו שיתוף פעולה פורה.
לפעמים זה הכרה, כסף, בנאה, מידע וכל דבר שעולה על הדמיון הטוב.

אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את הבלוג ויהינו ממנו כדי שימליצו עליו לאנשים שהם מכירים.
לכן אני מרכז פה רעיונות גדולים ומעניינים של גדולי הסופרים והמספרים, שאני מאמין שכל אחד יכול להשתמש בהם.
כשאני נכנס לשותפות עסקית אני בודק קודם כל מה הצד השני צריך ורוצה כדי שאני אדע איך לגשת
לעניין.
אני משתדל לעשות את זה בעזרת הקשבה מרבית וכבוד, גם אם אני לא מסכים עם הצד השני.
לכולנו יש אינטרסים משלנו, ושאיפות.
קודם כל אנחנו אנוכיים, אנחנו שואלים "מה יוצא לי מזה?"

וכך, אם כולם יהיו מרוצים ממה שהם מקבלים, אין סיבה הגיונית שגם אתה לא תהיה מרוצה.

תן לאנשים מה שהם רוצים, ותקבל מה שאתה רוצה גם.

יום חמישי, 18 בדצמבר 2008

ביי ביי קול פנימי

אני רוצה לספר על הפעם הראשונה שהרגשתי
באמת פריצת דרך בדרך בה אני מתמודד עם הקול הפנימי.

יש כאלה שקוראים לזה "הקוף המדבר" , "הקול הפנימי" , "המוח" וכל מיני דברים יצירתיים וציוריים
שמבטאים את אותו קול שמדבר אלינו במן טון מונוטוני, לפעמים אפילו בקול של אחד מההורים שלנו,
ומחווה דעה (בעיקר שלילית) על כל דבר שנקרא בדרכינו.

ואם אתם שואלים את עצמכם "על איזה קול פנימי הוא מדבר?" , אז...זה הקול הפנימי שלכם
J

יום אחד כשהיה לי סדרה של טלפונים שהייתי צריך לחזור אליהם לגבי משהו חדש שאני משווק
נתקפתי חשש והקול הפנימי שלי התחיל לחגוג:
"אתה לא תצליח"
"למה שתתקשר לאנשים שאתה לא מכיר? למה שהם יקנו ממך?"
"עזוב, אין לך כוח...עבר עליך יום ארוך ועכשיו אף אחד לא יקשיב לך.."
וכל מיני תבלינים בסגנון.

ופתאום הרגשתי שכל האימון שעברתי השתלם.
הסתכלתי על עצמי במראה, הסתכלתי הצידה לקיר וכאילו פתאום הרגשתי איך אני "מתפצל" לשניים.
כאילו עמדתי לצידי והסתכלתי על אותו צד שבו המוח דיבר ודיבר ודיבר...
והסתכלתי עליו במן מבט כזה של..."אתה מוכן, בבקשה...לסתום את הפה שלך??? אתה לא שם לב שאתה מפריע לי במשהו שאני צריך לעשות עכשיו?????"
הרמתי טלפון לשותף שלי בעסק וסיפרתי לו את כל מה שהרגשתי שהמוח שלי אמר לי.
ממש הלשנתי עליו! סיפרתי עליו את כל מה שהוא אמר.
ושותף שלי צחק ודנו ביחד באסטרטגיה החדשה שאיתה אנחנו הולכים לפעול.
והקטע הכי מדהים, זה שכהלשנתי עליו, הוא ברח!
הוא פשוט סתם את הפה.
הוא לא דיבר יותר, לא החווה דיעה שלילית והמשכתי הלאה עם מה שהייתי צריך.

רוברט קיוסאקי טוחן את הנושא שוב ושוב ושוב, כל מאמן אישי מדבר על זה,
על "הפחד".
אותו "פחד" שיכול להזיז את המחשבות שלנו מן הדבר שאותו אנחנו רוצים.
והסוד הוא, שהפחד הזה הוא דיי פחדן בעצמו.
הוא משתמש בטקטיקות מלוכלכות שרק בודקות עד כמה אתה נשלט על ידו...ברגע שהוא מזהה שעלית עליו.
בום! הוא משתתק.

זאת הייתה פריצת הדרך הכי משמעותית שלי בדרך להצלחה בכל דבר שבחרתי ושאבחר.

אז אם אתם שומעים קול בראש שלא יושב בדיוק עם מה שאתם רוצים
פשוט תלשינו עליו לעצמכם.
זה רק נדמה שהוא יושב באמצע של הראש בין האוזניים...
למעשה הוא בקלות יכול להתנדף משם.

המשמעות הכי גדולה מכל זה היא – המוח לא בהכרח חופף למציאות.
לפעמים המציאות עולה עשרות מונים של כייף יותר ממה שהמוח מנבא לנו!
אתם מדמיינים מה אפשר לעשות עם כלי כזה?
במילה אחת:

ה-כ-ל.

יום רביעי, 17 בדצמבר 2008

גישה

ארל נייטינגייל מציין באחד הסמינרים הפופולריים ביותר בתחום Lead the field שאחד הדברים שהם הכי משמעותיים בין הצלחה לכישלון, היא גישה נכונה.
גישה נכונה לחיים.
או יותר נכון – גישה מצוינת = תוצאות מצוינות.
גישה טובה= תוצאות טובות
גישה רעה = תוצאות רעות.
ארל נייטינגייל בשביל עולם ה Personal Development הוא כמו הביטלס ואלביס פרסלי לעולם הפופ.
אני אקדיש לו בקרוב גם פוסט שלם.
אבל עכשיו אני רוצה לתת דוגמא עכשווית לגבי השפעת הגישה
על אירוע שקרה לי היום.

נסעתי לעבודה והייתי צריך להגיע לקניון רמת אביב, ויצא שהגעתי לשם על הקטנוע שלי.
כדי לחנות קרוב לכניסה נסעתי כמו שאני עושה כל יום, עליתי על המדרכה והשתחלתי פנימה
כשלפתע מולי מופיע שוטר עוטה ווסט צהוב וצועק אלי לתת לו רישיונות.
כמובן שהופתעתי (לא לטובה) וישר הבנתי שאכלתי אותה.
הוא צועק אלי "תביא מסמכים, עשית עבירת תנועה!"
ישר הנהנתי ואמרתי לו "אתה צודק אדוני השוטר...אבל אני חייב לומר שלא ידעתי בכלל שאסור לי לעשות מה שעשיתי" (עזבו את זה שזאת עבירה דיי טיפשית, אי אפשר להתווכח עם אדם במדים בתפקיד).
הוא לקח את הרישיונות ואת הניירות והוספתי "אני מבין שמדובר על עבירה, אבל לצערי לא היה לי מושג שאסור לי לעשות את הדבר, כי אני רואה עוד אופנועים חונים כאן".
כנראה שעצם הנימוס שלי והודעה בטעות גרמה לו לשאול אותי "כמה זמן יש לך רישיון?"
"שנתיים אדוני השוטר"
"וכמה עבירות תנועה היו לך?"
"לא היו אדוני...אני אבין אם תיתן לי קנס..."
"אתה יודע מה?" הוא מסתכל אלי...
"בוא אני אבדוק את הפרטים בניידת ואולי אני רק אתן לך אזהרה".
הלכתי אחריו לניידת וחיכיתי שם.
ביקשתי ממנו למהר כמה שאפשר כי אני צריך לפתוח את הדוכן, וכמו שהוא אמר הוא בדק הכל רשם לי הזהרה, ושחרר אותי לדרכי.
"אתה נראה בחור טוב, בלי עבירות, וגם אתה הודית בטעות...אז אני אתן לך רק אזהרה עכשיו..."
"תודה אדוני השוטר, שיהיה לך יום טוב!"
אמרתי והלכתי לדרכי במהירות.

עכשיו אם היית מתרחשת אותה הסצנה לפני שנתיים סביר להניח שזה היה נראה ככה:

....מולי מופיע שוטר עוטה ווסט צהוב וצועק אליי לתת לו רישיונות.
כמובן שהופתעתי לרעה מאד וישר הבנתי שאכלתי אותה.
הוא צועק שוב "מסמכים אליי"!
ואני אומר "לא עשיתי כלום, מה תראה כמה מכוניות חונות כאן!"
"אין מה לעשות" הוא עונה בתקיפות, אסור לנסוע על כביש הולכי רגלים ככה, וזה עילה של קנס".
"אדוני השוטר! זה מגוחך, כולם עושים את זה (אני מרגיש מתח ואני לא מצליח לשלוט עליו)
ואף פעם לא אמרו לי כלום על זה"
"טוב חביבי, רישיונות אלי ותבוא איתי לניידת לקבל דו"ח. אם תלך לבית משפט תוכל לערער...."
אני הולך אחריו ומקלל מתחת לאף ומתעצבן שאני מאחר לעבודה בגללו...
אנחנו מגיעים לניידת ושם הוא מוציא לי קנס על סך 250 ₪ ואני נפרד לדרך ואם אני עדיין עצבני אני מוסיף
איזו בעיטה לקיר לפני הכניסה לקניון.

סוף סיפור.



אז אולי קצת הגזמתי עם תיאור הסיטואציה השנייה...
אבל יש המון דברים ש Personal Development מחזק בחיי היום-יום...
גם דברים לכאורה לא חשובים כמו זה.
אבל לא יותר נחמד לפעול עם גישה נכונה כדי לא לשלם אח"כ 250 ₪ סתם?

כשאתה מדמין - אתה יוצר\ קצת על המוח

אני רוצה לדבר על כמה דברים שקשורים למכונה הסופר-מורכבת ומיוחדת שנקראת
"המוח".
כמובן שכולנו יודעים שהמוח הוא....ובכן...המוח.
הדינמו והגנראטור המרכזי שמפעיל את כל הגוף שלנו.
אבל קצת יותר מכך, המוח הוא כלי שמסוגל לחלוטין לייצר מציאות, לייצר מציאות פיזית לחלוטין.
ואני רוצה לשתף על זה באמצעות שתי דוגמאות.

בסרט "הסוד" ד"ר דניס וואטלי מספר שהוא
לקח את מערכת ההדמיה של תוכנית החלל "אפולו" (זאת שמשתמשים בה כדי לבדוק את גלי המוח של האסטרונאוטים) והכניס אותה לשימוש בתוכנית האימון האולימפית.
דבר מאד מעניין קרה שם כשהוא חיבר אתלטים אולימפיים למכונת ביו-פידבק משוכללת וביקש מהם לדמיין את עצמם כאילו הם נמצאים עכשיו בשיאו של מרוץ.
מה שקרה זה שלמרות שהמתעמלים היו במצב סטטי לגמרי, אותם השרירים ואותם פעולות במוח החלו להגיב כאילו הם היו באמצע מרוץ פיזי.
סימני מאמץ אמיתיים התחילו להתגלות, המוח פעל כאילו הם היו באמצע מרוץ.

אני אתן פה עוד דוגמא.
באחת הסדנאות שעשינו עם מאמן ה NLP הנפלא מיקי ברגל, הוא ביקש מאיתנו לדמיין את הדבר הבא:

"אני רוצה שתדמינו איך אתם קמים באמצע הלילה, ניגשים למקרר ופתוחים אותו.

אתם רואים שם חתיכת לימון גדולה צהובה ועסיסית ואתם מוציאים אותה החוצה.

אתם מניחים אותה על השיש
, לוקחים סכין וחותכים את הלימון לשניים
ורואים את הגרעינים ואת הנוזל הצהוב שיוצא החוצה.

אתם לוקחים פלח לימוני ועסיסי
ואתם מכניסים אותו לפה ומניחים אותו מתחת ללשון..."

הוא מסתכל על הכיתה ושואל:
"למי בשלב הזה יש כבר רוק וריר בפה"

הדבר המשעשע זה שרוב הכיתה הרימה את היד, אבל לא היה שום לימון בכלל בחדר!
אין שם לימון!

מה שקורה זה שהמוח שלנו לא יכול להבדיל אם מדובר על מציאות או דמיון.
אם הוא מדמיין את זה, זה הופך להיות אמיתי גם בשאר הגוף.
עכשיו זהו מידע חזק במיוחד!
הוא בעצם אומר שככל שנטיב לשלוט במה שהמוח שלנו מדמיין, אנחנו יכולים לייצר לעצמנו מציאות
חדשה, תפורה כמו לפי חליפה.

וזה כבר מתקשר לתחום אחר וגדול ומרתק שנקרא NLP, אבל זה כבר לפוסט אחר.

קניתי גיטרה!

הפוסט הספציפי הזה לא קשור במישרין
להתפתחות אישית\פיננסית או מידע דומה.
אני פשוט מתרגש לכתוב אותו ורוצה לשתף, כי כבר שנים על גבי שנים
היה לי חלום לשמוע את עצמי מנגן עם גיטרה שאפשר לחבר למגבר, ממש כמו
של "החבר'ה רציניים".

היום נכנסתי לחנות "מרום" בר"ג וקניתי טבין ותקילין
גיטרה קלאסית עם חיבור פיקאפ להגברה.
למעשה גם בפעם הראשונה חיברתי גיטרה לפדלי אפקטים והתחלתי לשחק איתם.
מאז שאני שומע מוזיקה חלמתי להפוך את זה למציאות.

אחת המטרות שלי מהשנה האחרונה הייתה להופיע לפני קהל, מטרה שהשגתי במשך השנה.
אחרי שפרצתי את "המחסום" הזה, הבנתי שאני צריך ציוד משלי כדי שאוכל לקבוע איך ומתי אני יכול לנגן.
וקניית גיטרה מהסוג הזה, זה כמו התגשמות של חזון אישי שלי.

אני לא אברבר עליו יותר מדי, אבל בצעד קטן אני רואה מסלול של מסע שלם.

מטריצת האחריות



סדנה מאד משפיעה ומאד מעניינת
שאני משתתף בה נקראת "משחק ההצלחה", שמועברת על ידי
מאמן עסקי ויועץ בכיר בארץ לענייני מכירות בשם אבי עידן.
אני בטוח שבפוסטים הבאים אתייחס עוד הרבה
לתכנים המגוונים שאני נחשף עליהם, והייתי רוצה
להתמקד בשיעור חשוב שעברתי אצלו
שקשור ללקיחת אחריות על ארועים שקורים
לנו בחיינו.

ועכשיו לענייניו.
לפעמים (מה לפעמים? כל הזמן!) קורים
בחיינו האישיים והמקצועים ארועים
שמעמידים במבחן את כוחה של האחריות האישית שלנו.
עכשיו, כמובן שזה נושא שנשמע פשוט
אבל מה זה בעצם אומר "האחריות האישית שלנו?"
אני אמחיש את זה
דרך הדוגמאות של אבי עצמו שסיפר
על ארועים אישיים שקרו לו בחייו, והדרך שלו לניתוח
מקור האחריות והפעולה.

הדרך היעילה והמעניינת לנושא נקראת
"מטריצת האחריות"
והיא נראית כך:



ביצוע
---------------
פעולה
--------------
"זה תלוי רק בי"
-------------
הכרה
------------

"חיכיתי וקיוויתי"
------------
האשמה
-----------
תירוצים
------------
ארוע





כדי להסביר איך המטריצייה הזאת מתלבשת על תחומי חיינו בוא נחבר אותה לאחד מהארועים של אבי.
הוא סיפר בקצרה על הסטוריית העבודה שלו כסמנכ"ל ומנהל מכירות בחברה שעבד בה.
אחרי זמן מה הרגיש שהעבודה שוחקת אותו ושהוא תקוע ולא נהנה.
לכן נוצר "הארוע", שלב ראשון במטריצת האחריות.
הוא הרגיש שהוא לא יכול היה לסבול את המצב יותר, הוא קם בלי חשק לעבודה
הוא הרגיש מתוסכל, והוא הרגיש ששינוי חייו להגיע.
ולמעשה מאותו הרגע שהבחין בעניין, עלו בראשו תירוצים שונים ומשונים.

"זה קורה כי אני סתם מתלונן"
"לא טוב לי לעזוב כי השכר הוא טוב"
"אם אני אעזוב עכשיו לא אקבל את ההטבות שאני צריך לקבל"



בד בבד התלבש גם מנגנון ההאשמה בנושא.

"הכל בגלל אשתי ובגלל הילדים, אני צריך לעבוד כדי לשים אוכל על השולחן"
"הכל בגלל המנכ"ל המעצבן הזה"
"הכל בגלל ההורים שלי שאמרו לי למצוא עבודה טובה ומכניסה"

למרות המחשבות האלו, הוא המשיך להגיע לעבודה ולפעול, ובעצם יצר מצב שבו, כהגדרתו,
"חיכיתי וקיוויתי שמשהו באמת ישתנה..."

וזהו שלב לא פשוט, כי בשלב הזה אנחנו נמנעים מלקחת אחריות ובעצם מאבדים את התחושה שאנחנו שולטים במצב.

"יום אחד..." אבי לפתע משנה טון
"פשוט החלטתי להבריז מהעבודה.
נסעתי לחוף הים והודעתי שאני חולה והרגשתי נפלא!
ישבתי שם, שתיתי בירה ובהיתי בחוף שממולי והבנתי
שהשינוי החל"

מה קורה לנו "בהכרה"?
אנחנו מבינים איפה אנחנו בדיוק, מבינים מה אנחנו רוצים, ומבינים
לאן אנחנו צריכים להגיע.
ומשם קצרה הדרך להבנה פשוטה

"זה תלוי רק בי!" אומר אבי


בואו נחזור רגע לציור של המטריצה:


ביצוע
---------------
פעולה
--------------
"זה תלוי רק בי"
-------------
הכרה

------------
"חיכיתי וקיוויתי"
------------
האשמה
-----------
תירוצים
------------
ארוע





למה ארבעת החלקים התחתונים צבועים בצבע אדום?

אם בשלב הזה כבר התחלתם לבחון ארועים מהעבר בטח תזכרו איזה הרגשה
שואבת אנרגיה הרגשתם.
הרגשתם משהו שהוא "חסר ערך".
דבר שבמקום להיות אפקטיבי, הופך בעצם להיות דפקטיבי!
לא מועיל וגם דיי מציק לאנשים הסובבים אתכם.

לעומתם זאת, ברגע ההכרה, השימוש בזמן הווה, לפתע נכנסה הרגשה של 100%



עכשיו, אחרי שקראתם את זה, איך אתם יכולים
להיעזר במטריצת האחריות כדי לנתח ארועים שלא נעימים לכם
או שאתם מעוניינים לשנות?
איך אתם פועלים כשאתם פוגשים ארועים שונים ומשונים?
כמה מהר אתם עוברים מנקודת ה"חיכיתי וקיוויתי" אל שלב תכנון הפעולה, ההבנה
שזה תלוי רק בכם,
והביצוע של אותה פעולה?










יום ראשון, 14 בדצמבר 2008

פרוייקט 100 המדינות

שלום קוראים יקרים.

החלטתי לאחר התייעצות ממושכת עם עצמי ואנוכי
לצאת בפרוייקט חדש שנועד להגדיל את טווח הדמיון.
החלטתי להתחיל פרוייקט שאני קורא לו "פרוייקט 100 המדינות".
בפרוייקט הזה אני הולך לספר ולסקר על גדולותיה ומקומה ההיסטורי והיחודי
של מדינה מעניינת אחרת מ-100 המדינות שבהן לא הייתי עדיין (וגם חלק קטן מאלה שכן הייתי, יש לי כמה החתמות בדרכון).
אני רוצה לחפש את הצד המעניין והכייפי בכל מקום, אלטרנטיבה נוספת לספרי הטיולים.

פרטים בנושא יבואו בהמשך...

כמה מחשבות על איזון...




איפה נמצא האיזון?
איפה נמצא האיזון בין אלה שאומרים שהם רוצים לבלות ולחיות היום, ואלה שאומרים שצריך לשמור גסף ליום גשום.
מצד אחד אי אפשר להוציא את כל הכסף שיש לנו ולא להשאיר שום דבר, דבר שקצת יעיק על
מצדדי האמונה ש"חייה מהר, כי מחר אולי לא יהיה".
ומצד שני גם אי אפשר רק לחסוך ולחסוך ולחסוך כסף, כי סה"כ כסף זה בסה"כ אמצעי
שבזכותו אפשר לקבל הטבות והנאות בעולם שלנו (וגם כמה תשלומי חובה לעירייה ולמשכנתא למשל).

רוב האנשים חושבים "שכשיהיה להם כסף" (למרות שברוב המקרים הם לא יודעים אפילו כמה הם צריכים) אז הכל יהיה בסדר.
אבל כשיש לך הרבה כסף ונשארת אותו הדבר, אז הכסף פשוט יעשה אותך חסר מנוח בצורה "נוחה".

אז מה עושים?
איך עושים את האיזון הזה??
איך למען השם????

בואו נתחיל ממצב של "אין".
פה אין מקום למשחקים, כשאין כסף נזיל אז כל דבר קטן ולא צפוי (בעיה בריאותית או פגם בכלי הרכב לדוגמא)
יגרור אותנו למחול שדים לא נעים בכלל...
כשאין לך, אז זה הזמן לשחק עם המאזן ולהגדיל את הכמות כדי לטפל בעניין הזה.
דבר ראשון וחשוב, כן - צריך להקטין את ההוצאות ולהגדיל את ההכנסות ובהפרש לחלק את הכסף לחיסכון
וגם למשאב להשקעה. זהו המצב של הלפני, שבו אנשי ה"חיה היום..." מתנגדים לחשיבה רחוקה שבה כסף יכול לייצר יותר כסף בעתיד.
מי שרוצה להיות באיזון מבין שבמצב כזה המטרה החשובה היא באמת יצירת הון, כדי שאיתו יהיה אפשר לעבוד.
ע"י החיסכון ברגע שיש משאבים ברמה טובה, זה לא אומר שחייבים להמשיך לחסוך, אבל עדיין צריך לדאוג שחלק מהכסף יופשר להשקעות.
אם אחרי חיסכון יש לך 1000 ₪ נזילים, אתה יכול להוציא את זה על מסעדות וכ"ו...
אבל לא יותר עדיף לקנות את הגיטרה שאיתה תוכל להתחיל להופיע במסעדות (וגם להרוויח וגם לאכול?)
איפושהוא בשלב הזה
המטרה היא בהדרגה לעבור למצב של "יש".
ואז ליצור ערך אמיתי באמת לכסף הנצבר.
כמו עלייה לצורך ירידה.
לרדוף אחרי כסף כל החיים זה גם לא הדבר הכי בריא בעולם.
כסף זה לא שורש כל הרוע, אבל אהבת הכסף יכולה באמת להיות שורש רע למדי.
בעזרת פעילות נכונה בצב של "יש" אפשר להיכנס
לאפיקים שאיתם אפשר לשחרר את הזמן לעצמנו.
וזאת ע"י יצירת כמה שיותר הכנסות פאסיביות מכמה מקורות שונים ויעילים.
בשביל לשמור על איזון מושלם מהכסף שיש, צריך לשמור בסך הכל 3 דברים:
-כסף לפעילויות נזילות של העסק (אם יש)
-כסף מזומן לחיי היומיום (ע"פ רמת החיים הנוכחית)
-כסף מושקע מניב הכנסה פאסיבית (כמו שרשום למעלה)

הדרך הכי טובה לשמור על איזון היא להיות קשוב למטרות השונות שאנחנו מציבים לעצמנו.
אין שום יתרון בלהיות מרושש, וככה אפילו הבסיס הבסיסי ביותר לא מתקיים.
אבל גם אין שום יתרון סתם להחזיק כסף אם הוא לא עוזר לך ליצור פנאי כדי לחיות ולהנות
מאותם הדברים הקטנים שכל אחד אוהב לעשות.
צריך לשים לב למה יש ערך אמיתי לעומת ערך מדומה

מילון מונחים פיננסים

הקדמת פתיחה של יוגב:
אני מאמין שאחד המוסדות האמינים והמקצועיים ביותר בישראל
שמספק מידע עדכני ומקצועי בתחומי היזמות והעסקים
הוא מכללת קאשפלואו.
דרך קבע הם מארגנים סדנאות בחינם של מבחר המרצים שלהם
שבאים מתחומי הנדל"ן, האינטרנט, העסקים ושוק ההון.
זהו מקום נפלא לעשות בו נטוורקינג ולהכיר אנשים
עם דרך חשיבה דומה לשלכם.

אני רוצה להביא לכתב עותק מאחד הניזולטרים שנכתבו ע"י שי באטון, מבעלי המכללה.
זהו מאמר של מילון מונחים להשכלה פיננסית שאני מצאתי אותו מעורר השראה ביותר.

תהנו:


הכנסה חופשית
הכנסה הנובעת לא מעבודה כשכיר עבור מישהו אחר, אלא הכנסה שנוצרת בזכות מאמציו ויכולותיו האישיות של בעל ההכנסה בעולם ההשקעות והעסקים. ישנם שני סוגים של הכנסות חופשיות: הכנסה עצמית והכנסה פסיבית.
הכנסה עצמית
הכנסה חופשית הנוצרת בעיקרה מיזמות או עשייה מתמשכת של בעל ההכנסה עבור עצמו. הכנסה זו כרוכה בהשקעה של זמן וידע ולעתים גם כסף. סוגי הכנסות עצמיות לדוגמא:
עסקי אינטרנט - תוכניות שותפים, מסחר ב-ebay, פרסום ועוד.
מסחר במט"ח.
מסחר באופציות.
מסחר בחוזים עתידיים.יזמות עסקית.
יזמות נדל"ן.
שותפות פעילה בעסק.
הקמת עסק יחיד.
שיווק רשתי.
תמלוגים על קניין רוחני (ספר/פטנט/יצירה וכו').

הכנסה פסיבית
הכנסה חופשית הנוצרת בעיקר מהשקעה כספית או פיננסית, כאשר עיקר העבודה מבוצע ע"י הכסף ולא ע"י בעל ההכנסה עצמו. הכנסה זו כרוכה בעיקר בהשקעה של כסף וידע, ואילו השקעת הזמן מועטת יחסית. סוגי הכנסות פסיביות לדוגמא:
תיק השקעות אישי לטווח ארוך (למשל השקעות-ערך, השקעה בחברות המחלקות דיבידנד או אג"ח המשלמות ריבית).
השקעה פיננסית בעסקים/מיזמים/נדל"ן.
נדל"ן מניב.

הכנסה תעסוקתית
הכנסה הנוצרת מעבודה עבור מעסיק כלשהו.
יתרונותיה של הכנסה זו:
1. משרה אווירה של ביטחון לכאורה.
2. סכום ההכנסה פחות או יותר ידוע.
3. מועד קבלת ההכנסה גם כן ידוע.
4. לעתים מקבלים גם רכב/טלפון צמוד וגם הטבות סוציאליות.
5. אפשר לקבל אותה גם אם אין לך כישרון או ידע רב.

חסרונותיה:
1. הכנסה בעלת אופק התפתחות מוגבל.
2. עלולה להיפסק בכל רגע נתון ללא תלות בבעל ההכנסה.
3. נדרשים תארים ותעודות לרוב בהשקעות של שנים רבות בלימודים כדי להתקדם בה. 4. תחושת ניצול וחוסר הערכה אצל מועסקים רבים.
5. מקרים רבים של חוסר סיפוק, הרגשת החמצה ואי-מימוש עצמי.
6. מגיל 45 ומעלה כמעט בלתי-אפשרי להשתלב בה.

עצמאות כלכלית/עצמאות פיננסית
רגע מיוחל בחיינו בו רמת ההכנסות החופשיות שלנו מאפשרת לנו להתקיים באופן כלכלי עצמאי וללא תלות בהכנסה תעסוקתית. חירות כלכלית/חופש כלכלימקרה פרטי של עצמאות כלכלית בו רמת ההכנסות הפסיביות שלנו עולה על הוצאות המחיה שלנו ולמעשה מנתקת את הקשר בין הזמן להכנסה שלנו. זה כמובן המצב העדיף של עצמאות כלכלית, כיוון שכעת זמננו בידינו וחופש הבחירה שלנו גדול יותר.

מינוף
שימוש באמצעים אשר אינם נמצאים ברשותך בכדי לקדם פרויקט כלכלי. למשל, שימוש של משקיע בכספי בנק בכדי לרכוש נכס נדל"ן, שימוש של יזם בצוות ניהולי בכדי להרים מיזם עסקי, גיוס של חברה מכספי משקיעים חיצוניים כדי לפתח את פעילותה, שימוש של בעל עסק קטן בעובד בכדי לגדול ועוד. זכרו: כמעט תמיד בכל פרויקט כלכלי, מירב המשאבים הנדרשים להקמה כלל אינם בידיכם! לכן, הבנת אלמנט המינוף והכרחיותו בכדי להתקדם מבחינה פיננסית הינה קריטית ביותר. התמנפו ככל שניתן:
גייסו עובדים.
גייסו משקיעים.
גייסו אשראי.
גייסו הנהלה.
גייסו צוות מקצועי.
פשפשו בזכרונכם: האם נתקלתם פעם בחברה מצליחה שלא מעסיקה עובדים, שאין לה הנהלה מוכשרת, קווי אשראי מהבנק, שמעולם לא גייסה משקיעים ושאין לה צוות יועצים מקצועיים?

תכנון פיננסי
תהליך בו אדם או תא משפחתי יושבים (בדר"כ עם יועץ פיננסי או רואה-חשבון), ומתכננים את "מפת הדרכים" האישית להגעה לעצמאות כלכלית. תהליך זה יכלול שלושה מרכיבים:
A. ניתוח המצב הפיננסי הנוכחי - איפה אני נמצא היום או "נקודת הפתיחה".
B. ניתוח המצב הפיננסי בו אוכל להגדיר את עצמי כבעל עצמאות כלכלית - "היכן אני רוצה להיות".
C. איך מגיעים מ-A ל-B.

יזם
אדם בעל חזון ויכולת אישית, שיש לו רעיון עסקי ואת כושר הביצוע הנדרש להפיכתו לעסק עובד. בעיקר פעיל ביצירת הכנסות עצמיות, אולם כאשר הוא מגיע למצב הנפלא שהוא פורש ומעביר את השרביט הכנסותיו הופכות להיות פסיביות. יכולות עיקריות הנדרשות ממנו:
1. יכולת גיוס כספים - כושר פרזנטציה ושכנוע.
2. יחסי אנוש מעולים.
3. יכולת ניתוח שוק וזיהוי צרכים.
4. כושר הובלה והנהגה.
5. ידע בבחירת מנהלים.
6. גמישות מחשבתית והסתגלות למצבי שוק משתנים.
7. יכולת לבנות סביבו צוות מקצועי שיעבוד בהרמוניה.
8. לדעת מתי לפרוש ולהעביר את השרביט להנהלה מקצועית.

משקיע
איש בעל כסף פנוי, אשר מעוניין לגרום לו לצמוח באופן האופטימלי ביותר. בעיקר פעיל ביצירת הכנסות פסיביות. יכולות עיקריות הנדרשות ממנו:
1. סבלנות ואורך-רוח - לחכות לשעת הכושר / להזדמנות המתאימה, לנתח עסקאות, לשמוע יזמים, לחכות שזרעי ההשקעה יתחילו לנבוט.
2. כושר ניתוח פיננסי ו"אהבה" למספרים.
3. טביעת עין ויכולת זיהוי של יזמים מוכשרים ובעלי פוטנציאל.
4. יכולת לקרוא תוכניות עסקיות.
5. ידע בניהול סיכונים מול סיכויים - לדעת מתי להיכנס/לצאת, כמה לסכן, מתי לחתוך הפסדים.
6. יכולת לשימוש נבון ומושכל במינוף פיננסי.

עוסק יחיד
בעל עסק קטן או יועץ עצמאי, למעשה מועסק אצל עצמו. הכנסותיו גם מכונות הכנסות עצמיות כיוון שהצלחתו העסקית ופירותיה תלויים בעיקר בו. כמו-כן יזמים רבים מתחילים כעוסק יחיד.

מועסק
אדם שהרוב המכריע של הכנסתו הינה הכנסה תעסוקתית, ושאינו מבצע עשייה פיננסית כלשהי.

צדקה
מכשיר המשמש את המצליחנים הפיננסיים בכדי להחזיר חלק מרווחיהם לחברה שנתנה להם את האפשרות להצליח. לעתים קרובות כורך בתוכו גם הטבות מס.

עשייה פיננסית
כל פעולה שמטרתה לקדם את העושה ליצירת הכנסות חופשיות - הקמת מיזם, ביצוע השקעה, רכישת נכסים. רוב האנשים אינם מקיימים כל עשייה פיננסית וכפועל יוצא מכך גם כמעט ואין להם כל הכנסה חופשית. לא לחינם נקרא הספר הידוע של איש העסקים המצליח בני גאון "רק המעז מנצח".

השכלה פיננסית
כלים להיכרות וניתוח של צדדים ואפשרויות שונות בעולם ההשקעות והעסקים, כמכשיר חשוב בדרך לעשייה הפיננסית. השכלה פיננסית הינה אפקטיבית במיוחד כאשר מגיעה מאנשי שטח הפעילים בתחומם ומספקים ידע מעשי ועדכני על המתרחש בשוק. השכלה פיננסית הינה מעצם טבעה כללית ואינה יכולה תמיד לספק את כל צרכי הידע הספציפיים של הלומד - לשם כך נוצרה החניכה הפיננסית. חניכה פיננסית
הדרכה וליווי 1:1 של יזם או משקיע מנוסה על חניך שהינו בדרך-כלל בשלבי ההתחלה שלו כיזם או משקיע. החניכה פיננסית ממוקדת מאוד על צרכיו האישיים של החניך בדרכו לעשייה פיננסית, אם זה בתהליך ליווי עסקה מסוימת או תהליך של איתור ובדיקת עסקאות.

אימון פיננסי
האימון הינו תהליך שמטרתו השגת תוצאות מבוקשות בחיים תוך מיצוי מקסימלי של יכולות המאומן. האימון הפיננסי הינו תהליך השבחה והעצמה אישית משמעותית כהכנה לקראת עשייה פיננסית. באימון הפיננסי מסגל המאומן לעצמו דפוסי חשיבה והרגלי התנהגות ההכרחיים ליצירת פריצת-דרך והצלחה כלכלית.

צוות מקצועי
אף אחד לא נולד עם כל הידע והמומחיות בעולם. לעולם ילוו את המצליחנים אנשי מקצוע ויועצים, לעתים מאחורי הקלעים, ולעתים בקידמת הבמה. בכדי להגיע לעצמאות כלכלית, עליך למצוא לעצמך אנשי מקצוע ויועצים שתהיה לך שפה משותפת עמם, תוכל לעבוד עמם בהרמוניה ולתת בהם אמון. לכן, אם הינך רציני בהצלחה בעולם ההשקעות והעסקים, בנה לעצך צוות רציני סביבך, שיכלול למשל:
עורך-דין.
רואה-חשבון.
יועץ השקעות.
בנקאי.
יועץ עסקי.
יחצ"ן / משרד פרסום.
שמאי מקרקעין.
אדריכל.
אינך נדרש כמובן להעסיק את כולם כל הזמן, ובשלבים הראשונים של הקריירה שלך כמשקיע או כיזם ייתכן ותעסיק את היועצים שלך לפי פרויקט ולא בריטיינר חודשי. אולם, וודא כי הם יהיו זמינים עבורך לכשתצטרך אותם, ודאג להבין איך בדיוק כל אחד מהם יכול לעזור לך, ואיך תוכל להפעיל אותו.

נטוורקינג – Networking
רציני בשאיפתך להיות משקיע או יזם מצליח? הקף את עצמך באנשים מתאימים שיוכלו לקדם אותך לקראת הגשמת שאיפותיך הכלכליות - אנשים שיוכלו לעזור לך למצוא עסקאות טובות, אנשים שיוכלו להצטרף אליך לעסקאות משותפות, אנשים שתוכל ללמוד מהם, אנשים שתוכל לדבר איתם על השקעות ועסקים ועל כסף. מקום מצוין ליצור קשרים כאלו הינו במועדוני יזמים או משקיעים למיניהם. ואל תשכח לקחת כרטיס ביקור (אם אין לך, לך להוציא, דחוף).

אבא עשיר, אבא עני
סדרת רבי-מכר שנכתבו בידי רוברט קיוסאקי, איש עסקים ומולטי-מיליונר אמריקאי ממוצא יפני, שמטרתם לעודד את מודעות הקורא למצבו הפיננסי, ולאתגר אותו לנסות ולשפר אותו ולהגיע לרווחה כלכלית. הספרים יצרו מהפכה תפיסתית אצל אנשים רבים, אשר הבינו כי כל מה שידעו על כסף לא היה נכון, וכי בכדי להצליח מבחינה כלכלית יש לעתים לפעול באופן שונה לחלוטין מאיך שפועל רוב הציבור.עד כה תורגמו 10 ספרים מהסדרה לעברית בהוצאת מטר.

"CashFlow"
סדרת משחקי סימולציה פיננסיים שפותחו בידי רוברט קיוסאקי, מחבר "אבא עשיר, אבא עני". מטרת המשחקים הינה להקנות לאנשים השכלה פיננסית בסיסית תוך שילוב של הנאה ממשחק.

פחד
גורם משתק שעוצר אותנו מלהגשים את חלומותינו. בהיבטים הכלכליים, הפחד הוא הגורם המשתק שמונע ממרבית האנשים ביצוע של עשייה פיננסית, ולמעשה גורם להם להישאר תקועים במצבם הכלכלי הנוכחי.

מיתוסים
סיפור עם, התורם לעיצוב זהותה ותפיסת עולמה של קבוצה מסוימת, המאמינה בנכונותו של סיפור המיתוס. בהקשר הכלכלי, לרובנו מיתוסים על כסף ועסקים אשר השתרשו בנו משחר ילדותנו, ובכדי שנוכל להגיע לעצמאות כלכלית, עלינו להיפטר מהם, ובהקדם.

מועדון משקיעים
ארגון המאגד משקיעים ושתכליתו לתת למשקיעים כר פורה להתפתחות מקצועית ואישית. פעילויות של מועדוני משקיעים לדוגמא:
1. כנסים והשתלמויות.
2. ביצוע השקעות משותפות.
3. הוצאת עלון מידע, טיפים, מאמרים.
4. נטוורקינג ויצירת קשרים. עושה פיננסי
אדם המבצע פעילויות של עשייה פיננסית - רוכש השכלה פיננסית, מתאמן, יוזם, משקיע.

עושר
לכל אחד יש את ההגדרה הפרטית שלו לעושר. בתפיסה שלנו, העושר מסמל את האפשרות לבחור. לבחור מה לעשות עם זמנך, לבחור את כיווני הפעולה, לבחור מתי להיות עסוק ומתי בחופש, לבחור לעזוב הכל לשנתיים ולצאת לטיול מסביב לעולם. כאשר כל זה נקי משיקולים כלכליים - כיוון שברשותו של אדם עשיר הכנסות פסיביות מספקות וגבוהות במידה כזו שכמעט ואינן תלויות בידע שלו או בזמנו.

פנאי
משהו שאינו קיים בעולם העבדות המודרני של זמננו, ואחד השאיפות והמטרות של רובנו בגינן אנו רוצים להגיע לעושר. כאשר אתה עשיר - תוכל למצוא לך פנאי בשפע אם רק תבחר בכך.

איכות חיים
הגעה לאיזון אופטימלי בחלוקה בין חיים אישיים לקריירה. איכות החיים של מרבית עובדי ההיי-טק והתאגידים הגדולים של ימינו הינה ירודה כיוון שחלק ניכר מהזמן שלהם מוקדש לעבודה ומעט מאוד בלבד לפנאי ולמשפחה. ככל שיהיו לך יותר הכנסות פסיביות - כך תוכל ליצור לעצמך יותר זמן איכות עם המשפחה ופחות שעות עבודה.

משפחה
אותו דבר מתוק ונשגב שבשל העבדות המודרנית חלק ניכר מעובדי ההי-טק והתאגידים הגדולים זוכים להכיר רק בלילות או בסופי-שבוע.

קריירה מהבית
המהפכה של שנות ה-2000 - האינטרנט הביא אלינו היום את האפשרות להגיע לעצמאות כלכלית בלא לצאת מפתח הבית. הכלכלה הגלובלית גרמה לכך שהיום אתה יכול לעשות עסקים בכל העולם בלחיצת כפתור. יישומים מעשיים לדוגמא של מהפכת הקריירה מהבית ויצירת הכנסות עצמיות:מסחר במט"ח, אופציות וחוזים עתידיים.מסחר אלקטרוני ב-ebay.תוכניות שותפים.שיווק ופרסום.יצירת תוכן אלקטרוני ומכירתו ברשת.

"מסוכן"
תמיד מספרים לנו שעולם ההשקעות והעסקים הוא מסוכן. אז מה באמת מסוכן? בואו ונראה: להיות תלוי רק בעבודה כמקור הכנסה יחיד זה מסוכן! נקודה למחשבה - האם היית עולה לטיסה לחו"ל על מטוס עם מנוע אחד? בדיוק בשביל זה יש במטוס כמה מנועים: אם אחד ייכשל, האחרים מגבים אותו. אותו דבר אצל רוב האנשים: הם יודעים איך עושים כסף מהעבודה או מהמקצוע שלהם, אולם העולם משתנה במהירות. אם מחר המקצוע שלהם לא יהיה רלבנטי, הם עלולים למצוא את עצמם בלי הכנסה. וזה מסוכן.סיכונים בוודאי שיש - ועליך ללמוד ניהול סיכונים נבון. אם אינך יודע מה אתה עומד לעשות - אל תעשה. באמצעות פיתוח ואימון הכישורים הפיננסיים, כל אחד יכול לדעת איך לנהל סיכונים. בדיוק כפי שלא צריך להיות מהנדס מחשבים כדי לדעת להשתמש במחשב, ולא צריך להיות מכונאי רכב כדי לנהוג במכונית, ככה לא הכרחי להיות ד"ר לכלכלה בשביל לשפר את מצבך הפיננסי.

יקר
מיתוס גדול במיוחד הרובץ על רובנו, הינו מיתוס של לעשות השוואת מחירים ותמיד למצוא את הזול ביותר. יזמים ומשקיעים אמיתיים אינם חושבים בצורה כזו. יזמים ומשקיעים אמיתיים תמיד יבחנו את הצד השני של המשוואה - מה הוצאה או השקעה ייתנו להם, יכניסו להם ומהם באמת הבדלי התועלות בין החלופות השונות. בסופו של דבר רווח נמדד כהכנסה פחות הוצאה - ההכנסה או ההוצאה בפני עצמן לבדן אינן רלבנטיות!

בנק
חברו הטוב של היזם והמשקיע - ובדרך כלל שנוא נפשם של המועסק ובעל העסק הקטן. יזמים ומשקיעים מצליחים רבים מוקירים תודה גדולה לבנקים שליווי ומימנו אותם ותרמו להצלחתם (כמובן שחלק יבואו ויגידו כי הבנקים אחראים גם להתמוטטות של חלק מהם, אולם בדרך-כלל אלו היו מתמוטטים מעצמם ללא קשר בשל ניהול כושל או נפילה בפעילות העסקית).
בטוח
בעולם ההשקעות והעסקים, אין חיה כזאת. ניהול סיכונים, זוכרים?

הערת סיכום: המילון הינו פרשנותו של Cash Flow Israel למונחים המוצגים בו, ואינו בהכרח מייצג את הפרשנות הלשונית או המקובלת שלהם.

הערת סיכום של יוגב:
כדי לקבל מידע נוסף על מכללת קאשפלואו
ניתן להיכנס לאתר הבית שלהם בכתובת:
http://cashflowclub.org.il/

דוגמא נוספת להישגיות ע"פ עולמם של הילדים (או יותר נכון – התינוקות)

מאז האירוע של ניק הליק, אני לא מצליח להפסיק התפעל
מעולמם של התינוקות והילדים. בו בזמן שאני ממשיל את דרך ההתנהגות שלהם
למבוגרים אשר נמצאים במסע החדש של חייהם בו הם מנסים למחוק את התכנות של "המערכת"
כדי להגיע להישגים גדולים מהחיים.

ג'רי קלארק אומר שבכל אדם ואדם יש את "הכוח המתפרץ".
אותו כוח שמסוגל להזיז הרים.
אותו כוח שיש לקרנף ששועט ומתפרץ לכיוונך, עם הקרן בהיכון.
וזה מוכח עוד מלפני שנולדנו.
כל אדם, אישה ואיש על הכדור הזה ניצחו את המרוץ הראשון שלהם.
המרוץ בו הם שוגרו יחד עם עוד מיליארדי זירעונים בדרך לכיבוש הביצית ברחם האישה.
הם התגברו על כל המכשולים והצליחו לחדור ולכבוש את המטרה והתוצאה:
עובר חדש! שכעבור 9 חודשים בערך ייצא אל אוויר העולם.

מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עכשיו אם חשבתם שהמרוץ הזה עם כל אותם זירעונים אלימים וביציית ממוגנת היה חתיכת תיק, אז מה תגידו על המסע הסיזיפי להישגיות של העולל הצעיר שעומד עם האתגר הגדול הראשון של חייו?
אותו תינוק שישן ואוכל ושותה ועושה את צרכיו מסתכל דרך עיניים בוחנות ורואה דבר מוזר...
כל האנשים הגבוהים האלה שנמצאים לידו עומדים על שתי רגליים.
לא רק עומדים, גם רצים לפעמים!
"אני מוכרח גם!" אומר לעצמו בראש בתת מודע התינוקי.
ולאט לאט, שכמו ששב"ק ס אמרו "אני נופל וקם נופל וקם".
עכשיו לתינוק לא מזיז שום דבר, לא אכפת לו מכלום! הוא יעמוד ויהי מה!
הוא נופל עשרות, אם לא מאות פעמים, עד שמצליח להתייצב.
שמעתם פעם תינוק אומר "טוב, זה נורא קשה כל העסק הזה של הללכת, אני חושב שאם עוד פעם אני לא אצליח אז אני אוותר וזהו...." או משהו בסגנון של "אוף! זה כ"כ קשה הקטע הזה של הללכת, כל השאר בטח הרבה יותר טובים ממני...אז אני פשוט אוותר..."

לחלוטין לא!

זה נשמע כ"כ לא הגיוני שאני בטוח שחלק מכם מגחכים כשהם חושבים על זה.
אבל האמת העצובה היא שרוב האנשים בעולם מדברים ככה.
כל אותם אנשים שניצחו את המרוץ הראשון שלהם, וגם התמודדו עם האתגר הגדול הראשון שלהם.
כל אותם אנשים ששוכנעו ברעיון הבינוניות, ברעיון ה"ללכת על בטוח".
אין ספק, לפעמים אפילו תינוקות יכולים ללמד אותנו הרבה יותר ממה שמבוגרים מלמדים אותנו.

תהליך השיוף

אחד הסממנים הכי גדולים של מצליחנים זה שהם אף פעם לא מפסיקים ללמוד
ולשפר את המיומנויות שלהם.
כמו שמוזיקאי גדול תמיד לומד עוד ומשתף פעולה עם מוזיקאים גדולים אחרים שמקנים לו ידע.
כמו אמן קראטה שמתאמן ורוכש ידע אצל גדולי המאסטרים בעולם.
התהליך הזה נקרא
‘Fine-tune”, שהמשמעות שלו זה "כוונון".

אנחנו יהלום, אנחנו יצירת מופת של חיי בריאה.
ועלינו מוטלת האחריות המוסרית לשייף את היהלום שלנו כדי להעלות את הערך שלו
וליצור ברק חזק הרבה יותר.

עושים את זה ע"י למידה בלתי פוסקת.
ע"י קריאה של ספרים במגוון נושאים.
ע"י השתתפות בסמינרים והרצאות של אנשים מובילים בתחומם.
העשרת ידע, התנסות בחוויות חדשות שלא חווינו.
ע"י שיפור המיומנויות השונות שלנו כל תחום שאנחנו חושבים שחסר לנו משהו בו.
ע"י הגדרת מטרות חדשות אחרי המטרות שכבר הושגו.
ע"י העצמה של אנשים אחרים בחיינו בעזרת הפעולה שבה אנחנו מעבירים לאחרים ידע מועיל שאנחנו כבר רכשנו והשתמשנו בו.
גם מפני שזה עוזר ללמוד את התכנים טוב יותר, וגם כי זה שיתוף שחוזר אלינו חזרה פי 1000.

אדם בשנים האלה יכול לחיות בערך 80-120 שנה.
אבל לחיות בעולם הזה זה כמו אדם שמטייל בהודו הגדולה.
גם אם היו נותנים לאדם 10 שנים, גם אז הוא לא יספיק לראות ולחוות את כל מה שיש לתת יבשת הענקית להציע.
ובחיים זה דומה. גם אם נקבל 200-240 שנה על הכדור, סיכוי סביר שלא נספיק ולא נחווה את כל החוויות והמקומות והתגמולים הקטנים-גדולים של החיים במלואם.
קיבלנו זמן מוקצב, ומכאן יש לנו זכות-חובה לנצל אותם כמה שאפשר לטובתנו.
אין הגיון פשוט לבזבז זמן בחיים על פני הכדור ארץ הזה, מי שחי בתוכנית של מישהו אחר, עדיף לו להחזיר את המפתחות ו"הציוד" למחסן ולהזדכות על חייו מול הבורא.
כולנו פה בשביל מטרה מסוימת ואישית, ואין זמן יותר טוב מעכשיו כדי להתחיל את תהליך ההגשמה שלה.

ירידה לצורך עלייה

המשבר הכלכלי העולמי נמצא כנראה בשיאו.
איך יודעים את זה? פשוט ע"פ זה שכל אחד ברחוב, בבאר, בפאב, או בתור לרופא יודע שיש "משבר".
הרבה חברים שלי אומרים שכתוב בעיתון שהמיתון הקשה בפתח, שקרנות הפנסיה מפסידות המון כסף,
וכל המיליארדרים מאבדים את התחתונים.

אז בפוסט הזה אני רוצה להתייחס לנושא ולהראות בשני דוגמאות למה לא צריך לפחד,
ולהראות שגם אין כזה דבר להיות מפסיד אבסולוטי וגם שיתפזר האבק על פני המשבר העולמי הזה
עדיין יהיו אנשים שיצאו ממנו הרבה יותר עשירים מאשר נכנסו אליו.

בשוק ההון רוב מי שמחזיק מניות הפסיד עשרות אחוזים.
כי הגרפים וערך המניות נפלו למטה.
אבל יש אפשרות להרוויח כסף דווקא מאותו הגרף היורד.
בארץ למשל אפשר לקנות תעודת סל בחסר, שהשווי שלה עולה כשהמדד (ת"א 25 למשל) יורד.
בארה"ב משקיעים וותיקים חוגגים על המדדים ועל המניות שמצטרפות למדד.
פשוט ע"י הפעלת פקודת Short.
שורט זאת היא פעולה שרוכבת על גל של ירידות

כשאנחנו מסתכלים על העובדה הזאת אפשר לראות בבירור, אם ידע וניתוח נכון של גרף, אין שום סיבה ממשית לא להרוויח כשאותו הגרף יורד.
זה כמו גלשן גלים שעולה ויורד עם הגל כדי לגלוש בצורה מהירה ויעילה יותר.

לאחרונה דווח במדיה שחברת מקדונלדס וחברת wal-mart דיווחו על עלייה בהכנסות שלהם (גם סלקום, אבל אני לא אתייחס אליהם כאן).
מה שקרה, זה שבגלל ההרעה בתנאי המשכורת, בהכנסות, בכל דבר כספי שנכנס לכיס של אזרחי ארה"ב
הם פשוט התחילו ללכת יותר ויותר למקומות בהן אפשר להשיג דברים בזול.
אוכל זול ופשוט כמו במקדונלדס (בארה"ב זה עולה דולרים בודדים לעומת המחיר כאן בארץ)
ומוצרי צריכה פשוטים וזולים כמו ברשת הכלבו הענקית של וול-מארט.
מה שקורה פה בעצם זה שיש מרוויח בזמן שיש מפסיד.
תמיד יש מרוויח ויש מפסיד, זה חלק מהמשחק.
ואם בשוק ההון למשקיעים יש אפשרות לחבור לגל הנוכחי ולהרוויח.
אין שום סיבה לא לחפש את הטרנד הבא והנכון שהולך להרוויח למרות המיתון.

קיוסאקי מדבר על כך שכל תקופה מסוימת, בין 7 ל 10 שנים מתרחש מעבר של כסף בעולם.
היום אני מאמין שאנחנו חוזים במעבר של הכסף בין משקיעי שוק ההון שגרפו רווחים על גבי רווחים מאז 2003, לידיים של יזמי האינטרנט, שהלך צעד אחד קדימה עם ההתקדמות של גוגל ו Adcenter.
אוריינות פיננסית זאת הדרך לזהות לאן הכסף שט.
פשוט כי הוא תמיד שם, לעולם לא נעלם.

ידע זה כוח, הרבה-הרבה כוח



זה לא סוד שמערכת החינוך הפורמאלי שקיימת בעולם היא מיושנת.
לא אחת שמעתי חברים שסיימו קורסים בניתוח שוק ההון אומרים שהלוואי שהיו מלמדים אותם את זה בתיכון.
שמעתי גברים שעברו קורס במיומנויות פיתוי ותקשורת עם בנות המין השני, אומרים שהלוואי והיו מלמדים אותם את זה בבית ספר יסודי!
ברוב המקרים אחרי 12 שנות לימוד חובה אנחנו מחונכים להמשיך ללימודים גבוהים שמלמדים אותנו מקצוע, אבל את רוב הדברים החשובים באמת משום מה אנחנו לא מקבלים, אפילו שאנחנו משלמים סכומים מאד גבוהים.

"ידע זה כוח" אומרת הקלישאה.
אבל היום ידע הוא יותר מכוח, הוא סופר-דופר כוח.
הוא חיוני כמעט כמו חמצן במאה הזאת.

ובנקודה זאת אני רוצה להתייחס לידע ממנטורים ומורים, כי פה נמצאת
הדרך הכי מהירה והכי יעילה לשגשוג.
אני אתן דוגמא.
החשיבות היא בלמידה.

כשהתחלתי ללמוד לנגן על גיטרה, עשיתי את זה צעד-צעד.
לקחתי שירים ותווים ולמדתי מחוברות איך לאצבע אותן על סריגי הגיטרה.
לקח לי הרבה מאד זמן לעשות את הדברים הבסיסיים, אבל בגלל האהבה שלי למוזיקה
הרגשתי משום מה שאני יכול ללמוד לנגן כמו אריק קלפטון בלי להיעזר באף אחד.
למדתי בערך 3 שנים עד שכבר יכולתי לנגן שירים שלמים, וגם לאצבע אותן נכון.

אחרי תקופה מה נרשמתי ללימודי מוזיקה אצל מורה פרטי שלימד אותי את הסולמות ואת מה שעומד מאחורי הצלילים שהייתי מנגן על פי הוראות של אקורדים וטאבים.
ומה שקרה זה שתקופה קצרה בהרבה לפתע נפתחה לי המחשבה ויכולתי כבר לאלתר על הגיטרה, והבנתי כל כך הרבה, הרבה יותר מאשר כל אותן 3 שנים שלמדתי לבד
והתנסיתי (וטעיתי) לבד.

אבל ניחא, דיברתי על האצה של תהליך למידה שכבר החל.
אבל מה עם התהליך הבסיסי עצמו?
חשוב הרבה יותר...

למשל בוא ניקח מכונית.
רובנו מכירים אנשים שנוהגים במכונית.
ברוב המקרים נוהגים טוב עד סביר אפילו.
אבל השאלה שלי אליכם היא כזאת:
האם בלי ללמוד הייתם יודעים איך לתפעל מכונית?
אולי חלק כן, אבל עדיין מדובר כאן על סיכון ממשי ואדיר להיות חלק מתאונה על הכביש.
הולכים למורה כדי שנלמד מהניסיון שלו ומכישורי ההוראה שלו וילמד את זבי החותם לתפעל את המכונה.
החוקים הממשלתיים מכריחים אותנו ללמוד נהיגה ולעשות טסט כיד לבדוק את כשירותנו.
אבל יש עוד שלל דברים חשובים כ"כ, שנדמה שאנשים לא עושים בה טסט בכלל.

מיומנויות תקשורת, לימוד פיננסי, לימודי זוגיות אמיתית (ולא הממבו ג'מבו הזה שמופיע במגזיני נשים מגוחכים).
החיים זה מקצוע, וזאת אחריות של כולנו להיות מקצוענים בהם.
כי כ"כ פשוט לבוא ולשים רגל בטעות לאנשים אחרים, כ"כ קל לפגוע בהם כי כולנו יצורים רגשיים.
יש כל כך הרבה מידע למילים ומשפטים, ודפוסי התנהגות בתקשורת אנושית שאין באמת סיבה למחלוקות כל עוד לא מדובר על אי שפיות.
אם בתיכון אפשר ללמוד חשבון דיפרנציאלי מסובך ולהיבחן על זה, אז למה לא לעשות לימוד פרקטי במסחר בשוק ההון?
הרי כל האוכלוסייה בישראל מושקעת בשוק ההון דרך קרנות הפנסיה וקופות הגמל, האם ידע פיננסי אמיתי, כזה שקשור לחשבון הבנק של אנשים לא חשוב כמו מספרים על הפרבולה?
ומה עם משכנתא?
למה לכל הרוחות לא לסבסד הרצאות של יועצי כלכלת משפחה שיסבירו לילדים איך כל העסק הזה עובד ואיך אפשר להתמקח עם הבנקים?
הרי כל אזרח בשלב כזה או אחר יזדקק לדבר הזה.
ומה קורה אם חבר שלך תקוע באותו בוץ וגם הוא לא יודע?
יותר פשוט ללמוד את זה במוסד לימודי.

הבעיה היא, שבגלל שמערכת החינוך שלנו משתמשת בחומרי לימוד משמימים ברוב המקרה, שבה ממסמרים את הילדים לכמה שעות טובות על כסא ולא גורמים לרגש של ללמוד,
רוב האנשים ששים וכמהים להפסיק את לימודיהם, ולעולם לא חוזרים לפעולה זאת לעולם.
רוב האנשים מאמינים שאחרי האוניברסיטה נגמרה חובתם ללמוד.

לחיים האמיתיים זה לא אכפת.
להם לא אכפת שלא למדת, להם לא אכפת שלא התעניינת.
לכל דבר יש מחיר
וכמו שרוברט קיוסאקי אומר:
"אם אתם חושבים שלימודים זה דבר יקר, חכו שתראו כמה להיות בורים יעלה לכם..."

על ההבדל בין ילדים למבוגרים (נכתב ביום ראשון 7.12.08)

מחר הולך להסתיים סופית הביקור המדהים של ניק הליק בארץ.
לא הצטרפתי לשאר חברי הארגון בדרך שלהם למועדון הסלסה, אחרי סשן אחרון בהחלט ל 2008.
לא הייתי איתו כל הזמן כמו גורביץ' ואלינה, אבל נפגשתי איתו כמה פעמים בין
האירוע הגדול שהפקנו בשישי האחרון, לבין הנסיעות שלו למצדה וים המלח וירושלים.

קודם כל אני חייב לציין כמה השראה זה נותן לשוחח עם אדם שמתבטא במיקוד של קרן לייזר.
הדרך בה הוא חושב, הדרך בה הוא מדבר על כסף היא שונה מהאוכלוסייה הנפוצה שאיתה אני בד"כ בא במגע בחיי היום-יום.

ביום ראשון נפגשנו בחטיבת הביניים "הנגיד" בהרצליה, שם ניק הגיע כדי לשוחח עם תלמידים מחוננים מהבית ספר.
היה משעשע, היה חמוד לראות איך גם ילדים צעירים בני 14-15 נפתחים לרעיונות של "חשיבה בגדול" ושיחה על הצבת מטרות ויעדים גדולים לחיים (כן...וגם קצת על כסף כמובן).

זה מחזיר אותי לאירוע, שבעיניי, מסמל יותר מהכל את הדבר שניק סיפר עליו בכנס בשישי.
ההבדל בין מבוגרים לילדים.
"ילדים" הוא אומר "הם סוכני המכירות הכי טובים בעולם! הם תמיד-תמיד שואלים שאלות, והם לעולם לא מקבלים לא כתשובה..."
הוא עמד על ההבדל בין החלומות הגדולים שילדים שמים לעצמם בזמן לימודי החובה שלהם ועד לתקופה של 10-20 שנה אח"כ שרובם המוחלט עושה את ההיפך המוחלט מאותם חלומות, עקב התמודדות עם "המציאות".

אז הנה אנחנו, מרכז דוהל שישי בעשר בבוקר.
ניק עומד על הבמה, מספר קצת על סיפורי החלל שלו ועל ההרים ועל הצלילה לטיטאניק.
והנה הוא מחזיק ביד 3 ספרים שלו The Thrillioner.
"מי רוצה ספר שלי?" הוא מחייך ומניף את הספר גבוה.
כל הקהל מרים את היד.
הוא מחייך מעט ומשפיל מבט וחוזר לקהל:
"בחיים האמיתיים, אנשים שיש להם חלומות ורצונות חייבים לפעול בצורה מאסיבית ולעשות!".
הוא אומר שוב
"מי רוצה עותק של הספר שלי??"
שוב כולם מרימים את היד.
"לא הבנתם?" הוא מחייך
"שאלתי...מי רוצה את הספר שלי???"

---------------------------------------------------------------
הנה אנחנו שוב בהרצליה, לפני קבוצת הילדים.
אחרי דו שיח קצר ניק מראה את התמונה שלו מימי הזוהר והרוק'נרול של השיער הארוך בלוס אנג'לס.
"מי רוצה עותק מהספר שלי?" הוא שואל את הילדים.
כל הידיים מונפות לאוויר.
הוא מחייך מעט ומשפיל מבט וחוזר עם עיניו לקהל.
"בחיים האמיתיים, אנשים שיש להם חלומות ורצונות חייבים לפעול בצורה מאסיבית ולעשות!".
הוא מסתכל עליהם ואומר שוב –
"מי רוצה עותק של הספר שלי??"
כנשוכי נחש קפצו 10 ילדים על שלושת הספרים ושלושה ברי מזל חזרו הביתה עם עותק טרי
של ה thrillioner.

מה שלקח למבוגרים בכנס רב משתתפים שלושה בקשות (וגם אז אחת אמיצה מהשורה הראשונה קמה ולקחה את הספר), לקח לילדים בקושי פעם אחת.
דוגמא מושלמת להבדל בין השלב היצירתי והתעוזתי שרוב הילדים נמצאים בו לעומת
הגלגול המבוגר יותר שלהם
שחלק מסיסטמיות החיים השפיעה עליו.

“Never let the kid in you disappear…”
אומר הממזר האוסטרלי.

לכל מי שחושב שישראלים הם חרא של אנשים

אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה, לכל מי שמרגיש
שהמדינה הזאת שאנחנו חיים בה קצת לוחצת עליו.
מי שמרגיש בפנים שמדובר במקום הכי נוראי עליי אדמות.
אני רוצה לתת לכם משימה.
משימה כזאת, שאולי תפתיע אתכם (אם אף פעם לא עשיתם את זה)
ואולי תוכל לייצר הרגשה חיובית ומדהימה בימים האלה שנראה ששום דבר לא הולך.

וזה הולך ככה.
אתם מכירים את הסיטואציה הזאת שבה אתם נוסעים במכונית ואתם צריכים לפנות ימינה, כשלמעשה מסתבר שפספסתם את כל התור של המכוניות ואז אתם צריכים להידחף ויוצא לכם "לריב" על מיקום עם האוטו ליד הכניסה לפנייה ימינה?
אני רוצה שבאחת הפעמים שבהן אתם נוסעים במכונית למקום כלשהו
תעשו את הדבר הבא:
אני רוצה שבמכוון או "שבטעות" תגיעו למצב שאתם צריכים לפנות ימינה, רק שאתם לא תעשו את זה בזמן שאתם מחכים בתור עם המכוניות, אלא תעקפו את כל התור ותגיעו עד להתחלה.

עכשיו לפני שאתם אומרים "מה לעזאזל זה אמור לתת לי", אני רוצה להמשיך
ולתת לכם תרגיל קטן.
תגיעו לתחילת התור. תעקפו את כולם, תגיעו עד למכונית שלידה אפשר להיכנס (לא לחסום את התנועה של אלה שרוצים לנסוע ישר בבקשה, וגם שלא תהיה תאונה חס וחלילה).

אם אתם כבר עושים את מה שאני רוצה שתעשו, אז מצוין אתם כבר בעניינים, אם לא אז פשוט...תעשו את זה.
תסתכלו אל הנהג שבמצב רגיל הייתם מנסים להידחף לפניו, תעשו פרצוף שהוא חצי מחייך וחצי מתנצל.
ותעשו סימן עם היד שמסמן לנהג שאתם מבקשים להיכנס לפניו לתור, רצוי אפילו עם סימן שלום לפני.

אני מוכן להתחייב על דפי הבלוג הזה שב 96% מהמקרים, הנהג שתבקשו ממנו להיכנס ייתן לכם להיכנס, בלי מריבה ובלי כלום.
וכהיקש של אותה פעולה תחשבו על זה:
כל אותן הפעמים שבהן ניסיתם להידחף בכוח בכביש, או שנדחפו עליכם בכביש, יכלו להראות כ"כ אחרת אם רק הייתם מבקשים לעשות משהו ממי שנמצא שם, ולא לכפות עליו את מה שאתם רוצים.
תחשבו על כל אותם פעמים שהייתם עצבניים ורבתם עם נותן השירות ב"הום סנטר", או המלצרית בחוף הים, או כל דוגמא אחרת שעולה בראש.

שמעתי הרבה פעמים (מחברים שלי ומהפה שלי עצמי) שישראלים הם חרא של אנשים, מניאקים תחמנים שלא יהססו לדפוק אותך, ויתנו לך שירות גרוע.
אבל לפעמים זה קורה פשוט בגלל עניין של גישה מעפנה.
לפעמים פשוט בגלל חוסר בסיסי בתקשורת מכבדת אנחנו תופסים את עצמנו מתכתשים
בכל מיני מצבים עם הסובבים אותנו.

לפעמים פשוט צריך לעשות את הדבר הנכון.
ולבקש נכון.
לפעמים התוצאות יכולות להיות שונות לגמרי מהנורמה שכולם התרגלו אליה.

ותנסו את זה.