אם יש דבר שאני נורא
אוהב לעשות עם המשפחה שלי
זה ללכת למסעדות.
עד לפני כמה שנים, נדמה לי, מסעדות היו תענוג "יחסית" יקר
לבני מעמד בינוני.
(במיוחד אם רצית ללכת על ארוחה שלמה וקינוח).
אבל כמו עוד תהליך האצה במשק, רשתות הבתי קפה והמסעדות
התליחו לגרום להוזלה משמעותית של מחירים
ולכן אדם ממוצע יכול לאכול ארוחה עסקית שלמה
ב50 וקצת שקל (כולל קינוח וקפה).
אנחנו אוהבים לחגוג ארועים משפחתיים
במסעדות, בעיקר באזור ראשל"צ ונס ציונה.
כמו כל משפחה יש דעות מנוגדות ושונות, ורוב הילדים
כמובן שלא תמיד מסתדרים עם ההורים שלהם
אבל נדמה שמרגע שאנחנו מתיישבים סביב השולחן במקום נייטרלי
שכזה הכל נשכח והופך למשהו שונה לגמריי.
בין זמן המים בקנקן והמתאבנים לפני המנה הראשונה
אבא שלי ודוד שלי כבר נכנסים לשיחה על הירידות
והעליות של שוק ההון
אמא שלי שוכחת להציק לגבי הלימודים לתואר של אחותי.
סבתא שואלת את בת דודה שלי איך העבודה בהיי-טק, בן דוד שלי
מקבל SMS-ים מחברות שלו מהתיכון, מדברים קצת על מוזיקה
על פוליטיקה, קצת רכילות...
כמובן שמשחק הנבחרת האחרון לא נשכח בצד ואנחנו מדברים
על ליגת האלופות (לעומק!).
ובמקרה שלנו גם המסעדות הן קטליזטור מצויין לחשוב איזה חופשה בזול בטורקיה
אפשר למצוא ולדיון על הטיולים השונים שמספר הנפשות הסתובבו בהן בעולם
מתאילנד והודו ועד קוסטה ריקה ואירופה רבתי וניו-זילנד.
וכשמגיע המנה הראשונה אנחנו כבר מחוממים לגמרי
ושובעים את ביטננו להנאה.
בעולם שלנו יש כל מיני סוגים של דעות וקביעונות מחשבתיים.
לאנשים שונים יש דרגות שונות של אמונות שונות על כסף, הנאה, טיולים
ומה לא.
כולנו יכולים לשבת באותו השולחן, ועדיין לא להסכים על מגוון של נושאים.
בעולם העסקים זה מצויין, דעות שונות לצוות.
בעולם המשפחתי, זה מצויין כי יש נושאים שונים שאפשר לדבר עליהם.
בכל מקרה, זה מבורך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אם בא לכם להשאיר תגובה...