אז מה עושים כשהקול הפנימי מנסה לשדוד אותך מהחלומות שלך?

בפוסט הקודם שלי התייחסי לבעיה שהמקור שלה זה כאב.
ועכשיו אני רוצה להתייחס בפתרון של אותה הבעיה ולתת לכם קצת עונג, שייתן לו קונטרה.
בוא ניקח את מה שכתבתי על הרגש השלילי שקורה כשאתם אומרים לעצמכם "אני לא יכול לעשות את זה...", "זה לא יצליח...", "למה שאני אצליח"...
וכ"ו...

בשלב הראשון מה עושים?
קודם כל יש משפט מפתח שפועל כשאנחנו ניצבים בקונפליקט עם עצמנו.
וזאת השאלה שחייבים לשאול:

*האם המחשבות שאני חושב עכשיו מקדמות אותי או מעכבות?*

בלי לחשוב יותר מדי על מהות המחשבה והבעיות שכרוכות בהם,

פשוט לבדוק עם עצמנו
"רגע...מה שאני חושב עכשיו מקדם אותי או לא?"
מה שנקרא, התאכלס.
אם התשובה היא "לא", זה רגע מצוין!

כי קיבלנו אישור מוסרי מעצמנו לבעוט קליל את המחשבה הזאת מהראש.
אם היא לא באה לקדם אותו, אז אין לנו סיבה לחשוב אותה.
אתם מבינים שזה לא הגיוני שנחשוב אותה נכון?

אבל רגע, זה נורא קשה לבעוט מחשבה שאני לא רוצה, איך עושים את זה?
נכון.
זה באמת קשה, כי לוקח אימון מתמשך כדי להגיע למצב של שליטה מוחית.
לפעמים כשאנחנו בהתחלת הדרך קשה לנו לסנן את הדברים הרעים שתכנתו אותנו לחשוב.
אבל פה מגיעה "הכרת התודה".
וזה מונולוג קטן שאתם אומרים לעצמכם:

"מחשבות רעות ויקרות, אני מודה לכם בצורה שלא תיאמן כי אתן מסמלות את "האני" הישן
שהנני לטוב ולרע. אתן הבאתן אותי עד למקום מסוים שאני מרוצה ממנו כי זה מי שאני עד עכשיו, אבל עם כל הצער שבדבר מבחינתכן אני רוצה להמשיך קדימה. ולכן אני יודע שאתן שם, אני מוקיר לכן תודה...אבל עכשיו הגיע הזמן לעשות דברים חדשים ולרכוש מחשבות חדשות...
תודה".

אוקי...עשיתי את זה, אבל איך אני יודע מה לבקש מעצמי לחשוב עכשיו?
לג'ים קטקרט יש אמרה מפורסמת.
הוא אומר:
"כשאתם רוצים להיות מישהו מיוחד, או אדם גדול, אתם צריכים לחשוב איך הדמות שכמותה אתם רוצים להיות, הייתה עושה את הדברים שהיא צריכה לעשות"

זהו השלב שבו אפשר להסתכל במראה ולדמיין את "התפקיד" הבא שלכם.
את הגדולה שאתם רוצים להשיג, את סוג האדם המיוחד שאתם רוצים להיות, ולחשוב שאם הייתם מסתכלים עליו מהצד, איך היה התהליך שבו ההצלחה שלו הייתה מתבצעת.
איזה איכויות ורגשות ופעולות הוא היה עושה?

איך הוא מתנהג?
כשמופיע החזון יש לרשום אותו על דף\קובץ word.

כשמתקבצות בחזון הפעולות שאתם מאמינים שהאדם שאתם רוצים להיות עושה, זה הזמן לסגל אותן לעצמכם.

לפעול כאילו הפעולות שלו הן גם הפעולות שלכם.

אני לא בא להגיד ששליטה מוחית על "הקול הפנימי" תקרה באופן אוטומטי תוך כדי יום, (וכמו שראיתם בפוסט הקודם גם אני חוטא ומפספס פה ושם).
כולנו צריכים לסגל את הפעולות האלה כל יום ביומו עד שזה הופך לחלק בלתי נפרד מה DNA המחשבתי שלנו.

ועוד משהו קטן לסיום, אם אלוהים היה רוצה שכל הזמן ניכשל הוא לא היה ממציא את ההצלחה.
אין שום כוח מיסטי או לא מיסטי שיכול למנוע מאיתנו לעשות את מה שאנחנו רוצים באמת.


שיהיה לכולנו בהצלחה.

סתום את הפה שלך!

אני לא אוהב את הקול הפנימי.
למעשה אני מתעב אותו.
אפילו אני דיי בטוח שגם רובכם המכריע לא כ"כ אוהב אותו.
(ובצדק).

אם היינו מחלקים את מרכיבי האדם וכותבים על כך שיר קצרצר של 4 שורות זה היה נראה ככה:
"המוח הוא אסטרטג מצוין
הלב הוא מנהיג נפלא
אבל הקול הפנימי?
הקול הפנימי הוא חתיכת בן ז**נה"

ולמה אני בכלל מדבר ככה?
מה זה כזה מפריע לי?
"הרי יוגב, כבר כתבת על הקול הפנימי בכמה פוסטים, הבנו שיש איזה קול שנותן דעה, זה טבעי לא?"
פשוט תתעלם ותמשיך...
מה אתה עוד רוצה ממנו?

אז בעולם מושלם, הייתי אומר שאני רוצה שהוא ישתוק.
שיסתום את הפה, כי אני לא יודע מה איתכם, אבל לי הוא בהחלט מפריע לי.
קרה לכם פעם למשל שהתחלתם משהו עם אנרגיה ומוטיבציה גבוהים והתרגשות, ופתאום הרגשתם שיצא לכם האוויר וכל העושר ואושר שהרגשתם כמו התפוגג...?
הרגשתם ש"המציאות" תופחת לכם על הפנים, ובדיוק באותו הרגע מגיח אליכם היריב הכי מר ומריר שקיים?
אני יודע שלי בשבוע האחרון זה קרה...

היריב הזה, הקול הפנימי, הוא חתיכת תחמן.
הוא מניאק לא נורמאלי.
הוא מסוגל, מרוב פחד, לנסות לשכנע אותי ואתכם לעשות משהו אחר חסר חשיבות כשיש לנו משימות חשובות שעתיד העסקים שלנו נמצאים על הכף.
הוא ינסה לשכנע אותי ואתכם ש 2+2 שווה 5, רק כדי שיהיה לנו תירוץ מספיק טוב וסיבה מספיק טובה להאשים מישהו אחר בכך ש"לא הצלחנו".
באמת ובתמים, אני חושב שהקול הפנימי זה הווירוס הקטלני של הנשמות החופשיות שפעולות כדי לצאת מהכלא של התודעה המוגבלת.

אם נתחקה אחרי המקור שלו, בעיקר במעמד בינוני שם הקול מבצע את רוב פשעיו, החברה הקרובה שלנו היא זאת שמתכנתת לנו בראש את הקול הפנימי ואת הטונציה שלו.
בתת-מודע, ברגע שאנחנו יוצאים החוצה מתוך המעגל הזה שרוב החברים והמשפחה שלנו נמצאים בו, אנחנו מתחילים להרגיש לא נוח.

מי שמנצח על הרגש הזה הוא הקול
והטונציה המטרידה שלו (בד"כ קול של הורים, או קול מונוטוני ומדופרס).

אם מישהו קרא את הספר (הנפלא, שיזכה בקרוב לפוסט משלו) "הטיגריס הלבן"
הוא בוודאי זוכר את "תסמונת הלול" שגיבור הספר, בלראם הלוואי, מדבר עליה.
הוא סיפר שכשאחת מהתרנגולות, שכלואות בלול העבדים שבהודו, מנסה לברוח, שאר התרנגולות וצופרים בלתי נראים משמיעים סימני אזהרה שפשוט משתקים את התרנגולת הבורחת.
אז זהו דבר דומה פחות או יותר.

כשאדם צועד לתוך טריטוריה שלא מוכרת לו, וניקח את החופש הכלכלי כדוגמא,
הווירוס תוקף לפעמים בצורה כ"כ חריפה שהוא יכול לגרום לו להאמין
שהצבע של השמיים הוא סגול, שהסיבה שלא קנו ממנו היום היא בגלל שעונת הייחום של הפילים באפריקה עוד לא קרתה, או שלא משנה מה הוא יעשה העסק החדש שלו יצליח.
שטויות לא הגיוניות בעליל.
הקול הפנימי הוא הסיבה שבגינה רוב האנשים מרגישים כמו "קורבנות", כאילו מישהו או משהו מגביל להם את החופש פעולה, כאילו שהסיבה שבגינה הם לא עשירים היא כי מישהו אחר לקח להם את הכסף...
אני לא אומר שבחלק מהמקרים זה לא נכון.
אבל ברוב המקרים ההצלחה נמנעת בד"כ בגלל התכנות המקורי ושכיר החרב שלו שהוא הקול הפנימי המשתק.

אם אתם קוראים את זה, ואתם מתחילים לומר "מה זה השטויות האלה?", אני לא אתווכח איתכם.
אבל האם מי שקורא את זה כאן והוא באמת חופשי מדאגות כלכליות חושב שמה שאני כותב זה שטויות?
האם מישהו שבאמת שולט בעתיד הכלכלי שלו יכול לומר "אין כזה דבר בכלל?"
אני בספק.

מההיכרות שלי עם אנשים במגוון תחומים שמתי לב שהקול יכול יגרום לבנאדם לא לראות הזדמנות עסקית ברורה לעין.
הוא יגרום לבנאדם ממוצע לפחד עד כדי שיתוק, הוא יגרום לו לחשוב שהוא "יודע כבר הכל" ולא יקשיב לדברים חדשים, הוא יכול להרוס את הדברים הכי חיוניים שיש.
זה כמו מחלת נפילה, שגורמת לבנאדם לבעוט בדלי מלא מים.

לס בראון אומר שהתכנים שהקול הפנימי מעמיס עלינו ב 85% מהמקרים זה דברים שליליים לרעתנו.
המשפטים שלו בד"כ הם:
"אין לך זמן"
"אין לך כסף"
"למה שתצליח?"
"מי אתה חשוב שאתה?"
"אתה?? אתה תעשה את זה?"

והדרך היחידה ההגיונית לענות לו היא:

כן, אני אעשה את זה.
אני בהחלט הולך לעשות את זה!

חבר חדש הגיע - "האוטוסוגסטיה"

אני רוצה להציג בפניכם את אחד הכלים הכי מדהימים
ליצירת הצלחה בכל תחום שהוא.
אם תיקחו אותו לשירותכם הוא יפעל כמו שולה מוקשים, כמו מדביר חרקים, כמו קוטל קנים.
הוא מחסל ממוקד של כל פידבק שלילי שאתם יכולים להעלות על הדעת שלכם.
ואותו כוח הוא "האוטוסוגסטיה"

לכולנו בדרך כלל יש כמה פרדיגמות וקיבעונות שפועלים אצלנו דרך הקול הפנימי כשאנחנו ניגשים לעשות משימה כזאת או אחרת.
ברוב המקרים (כ 85%) אנחנו נשמע קול פנימי (אם אתם שואלים את עצמכם איזה קול פנימי, אז כנראה שאתם מקשיבים לו בזה הרגע) שאומר לנו למה אנחנו לא יכולים לעשות את זה, או
למה אין סיכוי שזה יצליח.

אני אתן דוגמא למשל:
בבחינת מצב עסקי או כספי יכולות לעלות מחשבות כמו:
"כסף זה דבר רע" או "אני צעיר מדי בשביל להצליח בעסק הזה...", ומחשבה כזאת גוררת סדר פעולות מתמטי בגוף שמוביל ברוב המקרים לחוסר פעולה או הכוונה לאי-הצלחה.
עוד דוגמא נפוצה היא מחשבה כמו :
"אין לי סיכוי, אני לעולם לא אוכל להיות חבר של מישהי כל כך יפה...".
שבדרך כלל עולה אצל רוב הגברים שרואים בחורה מדהימה שעוברת לידם בקניון.
כל אלו הן מחשבות מעכבות ולא תורמות לפעולה.
אבל, אל דאגה, כי הכלי הכי חשוב והכי יעיל לשינוי ומיגור המחשבות האלו הוא "האוטוסוגסטיה"

בספר "חשוב והתעשר" נפוליון היל מסביר על מה מדובר:

"אוטוסוגסטיה הוא מונח החובק את כל הסוגסטיות ואת כל הגירויים שאדם מפעיל על עצמו, אשר מגיעים אל מוחו באמצעות חמשת החושים. במילים אחרות, אוטוסוגסטיה היא השאה- עצמית.
זהו כלי תקשורת בין אותו חלק של המוח שוכנת המחשבה המודעת, לבין אותו חלק המשמש משכן לתת-התודעה.
באמצעות המחשבות השליטות, אשר אדם מרשה להן להישאר בחלק המוח המודע (בין שאלו מחשבות חיוביות, בין שאלו מחשבות שליליות), מופעל מעצמו עיקרון האוטוסוגסטיה ומחשבות אלו מגיעות לתת-התודעה ומשפיעות עליה.
הטבע יצר את האדם באופן כזה, שמעניק לו שליטה מוחלטת על החומר שמגיע אל תת-התודעה שלו דרך חמשת חושיו, אף על פי שאין זאת ואמרת שהאדם תמיד מפעיל שליטה זאת..."

אז כדי להפעיל אותה, השלב הראשון והחשוב לטיפול במחשבות הסוררות האלו, הוא לזהות מה בדיוק מה הוא הדבר שמפריע לנו באמת.
מאחורי סט של מחשבות שליליות נמצא גרעין קשה של מחשבה מעכבת שאפשר לבודד אותה למשפט אחד.
צריך להפעיל פה מידה של אינטליגנציה רגשית שמבודדת את המשפט משאר הדברים
ומה שנשאר עכשיו זה לטפל בו ולשרוף באופן נקודתי.

לוקחים דף נייר או מחברת ורושמים עליו את המשפט המעכב, ומשנים בו כמה מילים כדי
שהקונוטציה השלילית שלו תהפוך לקונוטציה חיובית.
למשל בוא ניקח את הדוגמא "אני צעיר מדי מכדי להצליח בעסק הזה".
אחרי שרושמים את המשפט על הדף, פשוט הופכים אותו ל"אני צעיר, ולכן אני כן אצליח בעסק הזה!"
כבר נשמע יותר טוב לא?
ולמשל אם ניקח כדוגמא את המשפט "אין לי סיכוי, אני לעולם לא אוכל להיות חבר של מישהי כל כך יפה"
אז אנחנו נהפוך אותו ל:
"הבחורה הזאת יפיפייה, מגיע לה מישהו מוצלח כמוני!"

עכשיו כשיש לנו את משפט הנגד החיובי אנחנו לוקחים אותו ומתחילים "לדחוף" אותו

באופן סזיפי אל תוך התת-מודע.
כשהוא כתוב על דף נייר המשפט המשופץ וניצב לפנינו מתחילים לפתח הרגל של

קריאת המשפט כמה פעמים מוקדם בבוקר, ורגע לפני השינה, והכי חשוב - לפני המראה.
זה נשמע דבילי, אבל החשיבות של הפעולה הזאת היא קריטית.
כשעושים לפחות חודש זה מתחיל להפוך להרגל עד שאפשר לשנן את המשפט הזה מתוך שינה.
ומשם להמשיך אם זה בצורה מדודה עד שזה הופך לחלק חדש ואינטגראלי מהתודעה.

התת-מודע סופג את ההערות האלה עד שזה מתחיל להיקבע כמשפט המוביל כשניגשים לאותה המשימה, שרק רגע לפני שיתקה אותנו.
עכשיו זה תהליך שעם קצת עבודה ישמיד כל מחשבה שלילית ומעצבנת
שמפריע לעשות בדיוק את מה שאנחנו כן רוצים לעשות.

תנסו, זה מגניב.

איך הפסקתי לעשן בעזרתו של וינסטון צ'רצ'יל

לפני כמה ימים הייתי באירוע, ופגשתי שם מכרה שלי.
באחת ההפסקות הלכנו לעשות סיבוב קצר למטרת נטוורקינג והתרועעות.
הסתובבנו והגענו לחבורה שעמדה במעגל ודיברה על דברים כאלה או אחרים.
אני מניח שכולכם מכירים את המצבים האלה, שבהם אנשים סובבים סביב נושא שיחה, ויותר מזה, סובבים סביב הסיגריות הדולקות אשר מפריכות עשן רב לחלל האוויר.
למרות שהיה נחמד, גל ההדף של העשן דיי הפריע לי.
וציינתי את זה בפני הידידה שלי ואמרתי לה שאני הולך.
היא אמרה לי, "אתה לא מעשן? אני מתה להפסיק...עישנת פעם לפני?"
"האמת כן עישנתי פעם, אבל הפסקתי לפני שנתיים בערך" אמרתי לה.
"אתה רציני? ולא עישנת מאז?"
"לא" אמרתי.
"איך לעזאזל עשית את זה?? אני גם רוצה!".

אז לקחתי לגימה מהקפה וכשסיפרתי לה איך עשיתי את זה,

היא אמרה לי "מה? זהו?? זה פשוט מדי! גם אני יכולה לעשות את זה!"
למרות שזיהיתי ספקנות מסוימת בקול שלה, אני יכול להתחייב על כך שזה נכון, וזה גם עובד.
ויכולים להעיד על כך בני המשפחה שלי וחברים שלי.

הסיפור מתחיל כך:
"בקריירת" העישון שלי מעולם לא הגעתי לרמה של המעשנים "הכבדים",
זאת אומרת אלה שמעשנים שתי חפיסות ביום.
בימי הצבא והטיולים העליזים, בשיאי, הייתי מעשן בערך קופסא ליום לכל היותר.

כולל סיגריות של "אחרי ארוחת צהריים", סיגריות "של עם בירה", סיגריות של "לחץ" וכ"ו.
אבל בין לבין, כשהגיעו ימי הליחה הצבעונית והשיעולים המעיקים הבנתי
שכל הקטע הזה של העישון לא שווה.
(גם אם אפילו זה נותן אחלה פוזה כשמנגנים בגיטרה).
ולכן גם החלטתי לשים לזה סוף.

"הכל בזכות ווינסטון צ'רצ'יל" אמרתי לה והסתכלתי משועשע בסקרנות שהתחילה להתפתח אצלה.
הסיבה שהפסקתי לעשן בזכות וינסטון צ'רצ'יל הייתה בגלל משפט קצר, שהוא אמר תדיר לעצמו ולעם האנגלי, שאמר בפשטות:
"אל תוותרו".
המשפט נאמר כשצ'רצ'יל הנהיג את המדינה שלו שהייתה הגבול האחרון (לפני שארה"ב קפצה לעזור) בפני ניסיון השתלטותה של מכונת המלחמה הנאצית על יבשת אירופה.
כמו שהוא אמר את המשפט תחת מתקפות הבליץ הגרמני, וכמו שהוא אמר את זה לעצמו כשהוא נלחם בעברו בשלל מדינות כמו הודו וסודאן (וגם אפילו נפל פעם אחת בשבי הבורים בדרום אפריקה וברח ממנו), משפט שמחזיק בתוכו כוח מטורף של התמדה.
לא משנה מי, לא משנה מה, לא משנה אילו נסיבות, לא משנה מה אחרים חושבים, הוא אמר: "אל תוותרו".

"אוקי, אבל מה הקשר בין צ'רצ'יל להפסקת העישון?" היא שואלת "איך זה עוזר להפסקת עישון?"
"שאלה טובה" אמרתי לה וסיפרתי לה את המשך הסיפור.

הרי ברור לרובנו שלהפסיק לעשן זה לא דבר קל.
בסיגריה ממוצעת יש בערך 437 חומרים ממכרים שנועדו לגרום למעשן לארוג לעוד סיגריה ועוד סיגריה בהמשך.
יש בה אפילו חומר כימי שגורם לה להישרף גם אם לא מעשנים אותה, כדי שהצרכן של חברת הסיגריות "יאלץ" לשוב ולקנות קופסא חדשה בהמשך.
אבל כוח התמדה אנושי חזק יותר מהשטויות האלה, ולכן, לקחתי סיגריה, שתיתי קפה והחלטתי שזאת תהיה האחרונה באמת.
ואמרתי לעצמי שלא משנה מה יבוא לי, לא אקח לריאות אף סיגריה אחרת.
כשבראשי מהדהד "אל תוותרו" הצלחתי לשרוד נקי מסיגריות משך שלושה שבועות מרגיזים.
הרגשתי כאילו אדון צ'רצ'יל בכבודו יבוא ויכה אותי בראש אם רק אעז לעשן סיגריה כל אותו הזמן.
ויקניט אותי ויאמר: 'אל תוותרו'....'אל תוותרו'....."
"אחרי שלושת השבועות הקשים, נחשי מה? הכל נהיה פתאום יותר ויותר קל להמשיך" שיתפתי.
"למעשה אימנתי את המוח בצורה כל כך אוטומטית לכך, ככה שבכל פעם שראיתי ברחוב או בטלוויזיה אנשים אחרים מעשנים שהזכירו לי שאולי אני צריך לעשן עכשיו סיגריה
נחשי איזה משפט קפץ לי לראש?"
אני מסכם את הנושא.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------

עכשיו אני בטוח שיש מלא אנשים שאוהבים לעשן, ולא מעוניינים להפסיק וזה מצוין
אבל התנסות של התמודדות עם אתגר מתמשך כמו הפסקת עישון, טומן בחובו ערך גדול של התמדה

לדעתי זאת התנסות שיכולה להועיל מאד בשביל ההתמדה בג'ונגל של עולם העסקים.
כי הפיתוח של מנטאליות ה"אל תוותרו" של צ'רצ'יל פועלת לגבי כל תחום עסקי וכספי שקיים.
אז תעשו טובה, בין אם אתם מעשנים או לא,

ואל תוותרו לעולם.

ותיכנסו לקרוא גם על אחד הגדולים בעצמכם:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%9F_%D7%A6'%D7%A8%D7%A6'%D7%99%D7%9C