ארבעה סוגי אנשים

ידוע שיש תאוות קטלוג ומספור
למאפיינים שונים בחיים.
כשזה מגיע לסוגי האנשים, בדרך פלא רוב הגיוונים מתחלקים לארבעה סוגים
של אנשים.
ואת זה אני ואמר כי במקרה יצא לי לחזות בזה בשלושה סיכומים שונים
:)


א) "מיליונר ברגע" - רוברט אלן ומארק ויקטור הנסן:

ארבעת הטיפוסים שלנו מגיעים מעולם החי.
בהתייחסם לדרך שבה בונים צוות עסקי מנצח
זוג המיליונרים החביבים מחלקים את האנשים ל:
-סנאי
-ינשוף
-ארנב
-צב

הארנב הזריז, הוא האדם אשר מעלה כל הזמן רעיונות. היצירתי שבחבורה, האימפולסיבי והזריז בחשיבתו.
הצב הוא הניגוד שלו, האדם אשר יכול להסתכל על רעיון ולומר בדיוק מה הדברים שיכולים להיות המכשול שלו
ז"א, לומר בדיוק למה רעיון לא יכול לעבוד.
הינשוף שצופה על הכול מהצד הוא אסטרטג מבריק, הוא יודע בדיוק את דרך האסטרטגיה וסדר הפעולות שצריכות לקרות
כדי שרעיון יפעל
ויש לנו את הסנאי, אשר רגיל ללקט בלוטים ביער, ולכן גם אמון ונהנה מן הבדיקה המדוקדקת של המספרים והפרטים הקטנים.
כמו שאנחנו רואים, יש פה כמה סוגים של סתירות בערכי הליבה של החיות השונות.
הצב והארנב הם שני הפכים, כי הארנב מסוגל לפלוט עשרות רעיונות בדקה ולא לתת דעה איך המציאות תוכל למנוע ממנו,
ואילו הצב עומד כאומר "לא" סדרתי.
אאוץ'!
הינשוף שחוזה על הכל כאסטרטג, מתמקד באסטרטגיה ולעומת הסנאי החביב שמחובר למספרים שנמצאים על דפי
החשבון והמאזנים הכספיים.
הפתרון והדרך של רוברט אלן והנסון לגרום לכולם לעבוד בצוות:

יצירת סיעור מוחות תתרחש בעזרת כל הקבוצה, למעט הינשוף.
הארנב יציג רעיונות, הצב ינסה לקטול אותם, והסנאי יעמוד על הפרטים הקטנים.
לאחר שלב סיעור המוחין ייצאו כולם מן החדר והינשוף יבוא לבחון את הרעיונות ואת האסטרטגיות ויסנן את
הדברים הטובים ביותר.
אליו יצטרף הצב כדי לנסות ולקטול מחדש את הרעיונות הנבחרים.
כניואנס, זוהי הגשמת "חלומו" של הצב, לבוא ולשאול אותו "מה אתה חושב שיכול להשתבש ברעיון הבא".
אחרי הסינון הנ"ל יקפוץ ויבוא לו הארנב כדי להציע רעיונות חדשים לפתרון הפגמים אשר מצא הצב.
חוות החיות מעולם לא הייתה מדליקה יותר!

ב) טרייסי מונטה-פורטה - SUCCESS UNIVERSITY

טרייסי מונטה-פורטה נותנת הרצאה על התחברות ויצירת תקשורת
בשיחות וועידה.
כשנגשים בהצעה עסקית חדשה לאדם ובודקים איזה סוג בן אדם הוא, היא מחלקת
את התכונות של בני האדם לארבעה חיות ממלכת הים.

-כריש
-לוויתן
-דולפין
-אלמוג

הכריש הוא היזם בנשמתו.
הכריש מתעניין ברווחים וביזמות עסקית, ולכן כשפונים אליו רצוי מראש להציג את עצמנו
בפן העסקי והרקע היזמי שלנו.
הדולפין, הוא חובב כייף. הוא אוהב להשתכשך ולבלות, ולכן פנייה טובה אליו תהיה "נורא כייף לצוות שלנו לעבוד ביחד"
ובכך נפנה לייצר ההרמוני והנהנתי שלו.
הלוויתן הגדול הוא אדם נורא אכפתי ודואג.
מכיוון שהוא כזה, הוא מתחבר לאנשים אשר הם גם תומכים ואכפת צוות ולשותפים שלהם.
ולכן הדגשת איכויות של אחריות אישית ומקצועית תעניין אותם בראש ובראשונה.
אלמוג, זהו האדם אשר חובב הידע.
הוא הסקרן אשר מתעניין במידע וידע שאין לו
ולכן מיתוג חברי הצוות שלנו כמומחים ויועצים בתחומם יכולים
לפרוט על מיתר מוצלח אצל האדם האלמוגי.

אילן קוגוס, הרצאה פרונטאלית

באחת הסדנאות שהייתי בהם, אירחנו את ד"ר קוגוס
שעוסק בהרצאות לארגונים באוסטרליה.
הוא צייר על הלוח ארבעה צורות וביקש מכל אחד
בכיתה לבחור אחת מן הצורות ואח"כ חילק אותנו לכמה קבוצות נפרדות
ויצר בינינו דינאמיקה קבוצתית.

הצורות הן:


1) ריבוע


2) עיגול


3) משולש


4) צורת Z



כחלק מהתהליך של החלוקה לקבוצות התבקשנו לכתוב לדעתנו מה הצורה מייצגת, מה התכונות הכי טובות שלנו, וגם מה אנחנו חושבים על שאר התכונות שמייצגות הצורות של הקבוצות האחרות.
בשבי לקצר את התהליך, פשוט אסכם את המסקנות.

המרובעים אלו הם אנשים "קשיחים", "לא גמישים", "משעממים"
שמאמינים ביציבות ובחוזקה של מערכת.
המשולשים הם "רודפי הישגים מקצועיים", "אגואיסטים", "ממוקדים" אשר לא יהססו לפעול בשיא המרץ כיד להגיע ליעדם.
העיגולים הם "אכפתיים", "דאגניים" , "נחמדים" ו"רכרוכיים".
אנשים אשר מאמינים בהרמוניה ובדאגה לאחרים.
(לא סתם רוקדים הורה במעגלים).
ואנשי ה "Z", אלו הם "היצירתיים", "פורצי הדרך", "מעופפים", האנשים אשר עסוקים בהעלאת רעיונות
ובחדשנות.

כמו במקרה החיות, יש יתרון אדיר בזיהוי אנשים מסוגים שונים אלו
ושזירתם לכדי צוות.
אנשים יצירתיים שחוברים לרודפי ההישגים עם השלמה של אחראי ההרמוניה והמרובעים אשר דואגים ליציבות.
כמו כן, גם כאן יש ערכי ליבה שונים שמתנגשים אחד בשני, מעגלים שמסתדרים עם משולשים אבל פחות עם המרובעים, כשמהצד יש הרבה "זדים", אבל בדרך כלל קשה לכל השאר להסתדר איתם.


סיכום סוגי אנשים
אז מה המסקנות שלי מכל זה?
מסתבר שבדרך כלל לרובנו יש מאפיין אחד עיקרי שמגובה בעוד מאפיין פעיל אבל פחות דומיננטי.
רובנו הם בעלי שתי מארג תכונות מובילות.
כדי להצליח ברמה האישית רצוי לנו לחבר לעצמנו תכונות משלימות משני האספקטים אשר בהם אנחנו חלשים. בין אם זה ביציבות, בדיקת פרטים, במידה אם אנחנו מסוג פורצי הדרך והרעיונותיים, או ההרמוניה שאנחנו זקוקים כדי להיות חלק מקבוצה במידה ואנחנו אנשים קשיחים אשר מאמינים בסדר אחיד ובלתי משתנה של פעולות.
אין אנשים מיותרים בשום שלב, יש פשוט אנשים אשר לא נמצאים בתפקיד הנכון והמתאים להם.



מקווה שנהניתם.
יוגב

יום שבת יפייפה

אני פשוט אוהב את יום שבת (ובינינו מי לא?)
יותר מהרגשת חופש מתלאות השבוע למינהם והשקט השורר
בחוץ,

אני נהנה מאד מהזמן הנוסף שקיבלתי לניצול פעולות למידה חדשות

ובחינה של רעיונות חדשים.

את הערב הקודם ביליתי יחד עם מספר חברים מוזיקאים וניגנו.
ומכיוון שמשכנו את הארוע עד שלב מאוחר של הלילה,

השבת הזאת מתחילה בכלל לא לפני 12 בצהריים.

אני קם, עושה קצת כושר גופני ושם את highway 61 revisited של בוב דילן.
שותה קפה ואוכל קצת וקורא את מדור סוף השבוע של גלובס
ואת "להעיר את הענק שבפנים" מאת טוני רובינס.

ובאווירה רגוע כזאת, השמים מתחילים להמטיר זרזיפי גשם

וכשאני מתחיל למלא את היום שלי, שני הפרטים האלה הופכים את היום לחוויה.
בראשונה, אני מתיישב מול המחשב וכחלק מסיום הקורס לניתוח גרפי של שוק ההון, יש לי כמה שיעורי בית
לעשות דרך חדר מסחר אלקטרוני שמקיימת מכללת פסגות
(ניתן לבדוק בקישור הבא: www.psagot.org).
מכיוון שהידע שלי כאן הוא עדיין תיאורטי ולא מעשי בשטח, אין את הלחץ היומיומי בשבוע לייצר פעולה שמייצרת כסף (לא הרבה נהנים מרווחים מיידים בהשקעתם בשוק ההון בתחילת הדרך)
ולכן כל הזמן מוקדש לי.
ואני סופג את החומר לאט ובבטחה.

מסתכל קצת על השוק, מקשיב להדרכה הקולית תוך כדי הניתוח, רושם הערות ועובר על הגרפים עצמם.

ונהנה מחווית הספיגה של ידע חדש.

בשנית, גם מתחבר לי נפלא העיקרון שכותב אנטוני רובינס על יחסי הגומלין שבין עקרון
ה"עונג" ו"הכאב".

עונג וכאב הם לפיו שני העקירונות המנחים את פעולותינו, הפלוס של העונג והמינוס של הכאב.
אני חווה התרוממות רוח אדירה כשאני מעביר את הרעיון הזה במוחי תוך כדי העבודה.
רובינס אומר שהדרך של האדם לשנות את מסלול חייו (במקרה ולא היה מרוצה ממנו) לכיוון חדש של הצלחה, היא בעזרת המשלת רגש של "כאב" לדפוסי התנהגות ומחשבה
מן העבר, שלא היו להועיל.
זהו קטליזטור קטלני! כי אני בעת כתיבת שורות אלו משנה את יחסי לעונג וכאב לפעילות עבר.

לדוגמא:
אם פעם בדרך כלל הייתי מתעורר דרך קבע (בשבת) בשעה 12 בצהריים, סביר להניח שהדבר הראשון שהייתי מצליח לבצע היה קורה בכלל ב 15:00...
אני מדבר פשוט על בטלה מוחלטת, שאמנם לא דרשה ממני הרבה, אבל הייתה משאירה אותי אומלל כשראיתי איך היום מתמסמס לי בין הידיים ללא שמשהו משמעותי וחדש באמת קרה.

היום למשל אני מסוגל לפתוח את הבוקר עם שכיבות שמיכה וקריאת מידע חיוני וכמה פעולות
שהכנתי לביצוע כדי למנוע מעצמי לחץ מיותר אחר כך.

כמו כן, עדיין בגזרת "הכאב".
ניהול זמן.
ואני חושב שזה אגף שכל מי שמצא את עצמו מחכה עד ללחץ של הרגע האחרון כדי לבצע פעולה יוכל להזדהות איתי.
חוסר ניהול נכון של הפעולות שלי בזמן נתון היה גורם לי כאב עצום.
כאב של לחץ, כאב של דחיפות כפויה, כאב של כעס על עצמי שלא השכלתי לתכנן נכון.

לכן כשהפכתי להרגל את העניין שהזמן שלי צריך להיות מאורגן, חוויתי פשוט שינוי דרסטי באופן שבו הספקתי להשיג את מה שרציתי.
( פעולה חוזרת שמתבצעת רצוף במשך 21 יום עד חודש, הופכת להרגל)
התחלתי להשתמש ביומן, פנקס שיושב בכיס וטבלת ניהול זמן שבועית שעוזרת לי.

ואת כל זה אני כותב ומיישם והופך את הבטלה של יום שבת להנאה רצופה בשבילי.
יותר מאוחר שנסיים לכתוב, לקרוא ולהאזין
יש את כל הזמן להתפנות לדברים כייפים נוספים, כמו נגינה עם חברים ויציאה בערב
ופתיחתו של שבוע חדש.



בהצלחה
ושבת שלום

21.11.08