יום שבת יפייפה

אני פשוט אוהב את יום שבת (ובינינו מי לא?)
יותר מהרגשת חופש מתלאות השבוע למינהם והשקט השורר
בחוץ,

אני נהנה מאד מהזמן הנוסף שקיבלתי לניצול פעולות למידה חדשות

ובחינה של רעיונות חדשים.

את הערב הקודם ביליתי יחד עם מספר חברים מוזיקאים וניגנו.
ומכיוון שמשכנו את הארוע עד שלב מאוחר של הלילה,

השבת הזאת מתחילה בכלל לא לפני 12 בצהריים.

אני קם, עושה קצת כושר גופני ושם את highway 61 revisited של בוב דילן.
שותה קפה ואוכל קצת וקורא את מדור סוף השבוע של גלובס
ואת "להעיר את הענק שבפנים" מאת טוני רובינס.

ובאווירה רגוע כזאת, השמים מתחילים להמטיר זרזיפי גשם

וכשאני מתחיל למלא את היום שלי, שני הפרטים האלה הופכים את היום לחוויה.
בראשונה, אני מתיישב מול המחשב וכחלק מסיום הקורס לניתוח גרפי של שוק ההון, יש לי כמה שיעורי בית
לעשות דרך חדר מסחר אלקטרוני שמקיימת מכללת פסגות
(ניתן לבדוק בקישור הבא: www.psagot.org).
מכיוון שהידע שלי כאן הוא עדיין תיאורטי ולא מעשי בשטח, אין את הלחץ היומיומי בשבוע לייצר פעולה שמייצרת כסף (לא הרבה נהנים מרווחים מיידים בהשקעתם בשוק ההון בתחילת הדרך)
ולכן כל הזמן מוקדש לי.
ואני סופג את החומר לאט ובבטחה.

מסתכל קצת על השוק, מקשיב להדרכה הקולית תוך כדי הניתוח, רושם הערות ועובר על הגרפים עצמם.

ונהנה מחווית הספיגה של ידע חדש.

בשנית, גם מתחבר לי נפלא העיקרון שכותב אנטוני רובינס על יחסי הגומלין שבין עקרון
ה"עונג" ו"הכאב".

עונג וכאב הם לפיו שני העקירונות המנחים את פעולותינו, הפלוס של העונג והמינוס של הכאב.
אני חווה התרוממות רוח אדירה כשאני מעביר את הרעיון הזה במוחי תוך כדי העבודה.
רובינס אומר שהדרך של האדם לשנות את מסלול חייו (במקרה ולא היה מרוצה ממנו) לכיוון חדש של הצלחה, היא בעזרת המשלת רגש של "כאב" לדפוסי התנהגות ומחשבה
מן העבר, שלא היו להועיל.
זהו קטליזטור קטלני! כי אני בעת כתיבת שורות אלו משנה את יחסי לעונג וכאב לפעילות עבר.

לדוגמא:
אם פעם בדרך כלל הייתי מתעורר דרך קבע (בשבת) בשעה 12 בצהריים, סביר להניח שהדבר הראשון שהייתי מצליח לבצע היה קורה בכלל ב 15:00...
אני מדבר פשוט על בטלה מוחלטת, שאמנם לא דרשה ממני הרבה, אבל הייתה משאירה אותי אומלל כשראיתי איך היום מתמסמס לי בין הידיים ללא שמשהו משמעותי וחדש באמת קרה.

היום למשל אני מסוגל לפתוח את הבוקר עם שכיבות שמיכה וקריאת מידע חיוני וכמה פעולות
שהכנתי לביצוע כדי למנוע מעצמי לחץ מיותר אחר כך.

כמו כן, עדיין בגזרת "הכאב".
ניהול זמן.
ואני חושב שזה אגף שכל מי שמצא את עצמו מחכה עד ללחץ של הרגע האחרון כדי לבצע פעולה יוכל להזדהות איתי.
חוסר ניהול נכון של הפעולות שלי בזמן נתון היה גורם לי כאב עצום.
כאב של לחץ, כאב של דחיפות כפויה, כאב של כעס על עצמי שלא השכלתי לתכנן נכון.

לכן כשהפכתי להרגל את העניין שהזמן שלי צריך להיות מאורגן, חוויתי פשוט שינוי דרסטי באופן שבו הספקתי להשיג את מה שרציתי.
( פעולה חוזרת שמתבצעת רצוף במשך 21 יום עד חודש, הופכת להרגל)
התחלתי להשתמש ביומן, פנקס שיושב בכיס וטבלת ניהול זמן שבועית שעוזרת לי.

ואת כל זה אני כותב ומיישם והופך את הבטלה של יום שבת להנאה רצופה בשבילי.
יותר מאוחר שנסיים לכתוב, לקרוא ולהאזין
יש את כל הזמן להתפנות לדברים כייפים נוספים, כמו נגינה עם חברים ויציאה בערב
ופתיחתו של שבוע חדש.



בהצלחה
ושבת שלום

21.11.08