בפוסט הקודם שלי התייחסי לבעיה שהמקור שלה זה כאב.
ועכשיו אני רוצה להתייחס בפתרון של אותה הבעיה ולתת לכם קצת עונג, שייתן לו קונטרה.
בוא ניקח את מה שכתבתי על הרגש השלילי שקורה כשאתם אומרים לעצמכם "אני לא יכול לעשות את זה...", "זה לא יצליח...", "למה שאני אצליח"...
וכ"ו...
בשלב הראשון מה עושים?
קודם כל יש משפט מפתח שפועל כשאנחנו ניצבים בקונפליקט עם עצמנו.
וזאת השאלה שחייבים לשאול:
*האם המחשבות שאני חושב עכשיו מקדמות אותי או מעכבות?*
בלי לחשוב יותר מדי על מהות המחשבה והבעיות שכרוכות בהם,
פשוט לבדוק עם עצמנו
"רגע...מה שאני חושב עכשיו מקדם אותי או לא?"
מה שנקרא, התאכלס.
אם התשובה היא "לא", זה רגע מצוין!
"רגע...מה שאני חושב עכשיו מקדם אותי או לא?"
מה שנקרא, התאכלס.
אם התשובה היא "לא", זה רגע מצוין!
כי קיבלנו אישור מוסרי מעצמנו לבעוט קליל את המחשבה הזאת מהראש.
אם היא לא באה לקדם אותו, אז אין לנו סיבה לחשוב אותה.
אתם מבינים שזה לא הגיוני שנחשוב אותה נכון?
אבל רגע, זה נורא קשה לבעוט מחשבה שאני לא רוצה, איך עושים את זה?
נכון.
זה באמת קשה, כי לוקח אימון מתמשך כדי להגיע למצב של שליטה מוחית.
לפעמים כשאנחנו בהתחלת הדרך קשה לנו לסנן את הדברים הרעים שתכנתו אותנו לחשוב.
אבל פה מגיעה "הכרת התודה".
וזה מונולוג קטן שאתם אומרים לעצמכם:
"מחשבות רעות ויקרות, אני מודה לכם בצורה שלא תיאמן כי אתן מסמלות את "האני" הישן
שהנני לטוב ולרע. אתן הבאתן אותי עד למקום מסוים שאני מרוצה ממנו כי זה מי שאני עד עכשיו, אבל עם כל הצער שבדבר מבחינתכן אני רוצה להמשיך קדימה. ולכן אני יודע שאתן שם, אני מוקיר לכן תודה...אבל עכשיו הגיע הזמן לעשות דברים חדשים ולרכוש מחשבות חדשות...
תודה".
אוקי...עשיתי את זה, אבל איך אני יודע מה לבקש מעצמי לחשוב עכשיו?
לג'ים קטקרט יש אמרה מפורסמת.
הוא אומר:
"כשאתם רוצים להיות מישהו מיוחד, או אדם גדול, אתם צריכים לחשוב איך הדמות שכמותה אתם רוצים להיות, הייתה עושה את הדברים שהיא צריכה לעשות"
זהו השלב שבו אפשר להסתכל במראה ולדמיין את "התפקיד" הבא שלכם.
את הגדולה שאתם רוצים להשיג, את סוג האדם המיוחד שאתם רוצים להיות, ולחשוב שאם הייתם מסתכלים עליו מהצד, איך היה התהליך שבו ההצלחה שלו הייתה מתבצעת.
איזה איכויות ורגשות ופעולות הוא היה עושה?
אם היא לא באה לקדם אותו, אז אין לנו סיבה לחשוב אותה.
אתם מבינים שזה לא הגיוני שנחשוב אותה נכון?
אבל רגע, זה נורא קשה לבעוט מחשבה שאני לא רוצה, איך עושים את זה?
נכון.
זה באמת קשה, כי לוקח אימון מתמשך כדי להגיע למצב של שליטה מוחית.
לפעמים כשאנחנו בהתחלת הדרך קשה לנו לסנן את הדברים הרעים שתכנתו אותנו לחשוב.
אבל פה מגיעה "הכרת התודה".
וזה מונולוג קטן שאתם אומרים לעצמכם:
"מחשבות רעות ויקרות, אני מודה לכם בצורה שלא תיאמן כי אתן מסמלות את "האני" הישן
שהנני לטוב ולרע. אתן הבאתן אותי עד למקום מסוים שאני מרוצה ממנו כי זה מי שאני עד עכשיו, אבל עם כל הצער שבדבר מבחינתכן אני רוצה להמשיך קדימה. ולכן אני יודע שאתן שם, אני מוקיר לכן תודה...אבל עכשיו הגיע הזמן לעשות דברים חדשים ולרכוש מחשבות חדשות...
תודה".
אוקי...עשיתי את זה, אבל איך אני יודע מה לבקש מעצמי לחשוב עכשיו?
לג'ים קטקרט יש אמרה מפורסמת.
הוא אומר:
"כשאתם רוצים להיות מישהו מיוחד, או אדם גדול, אתם צריכים לחשוב איך הדמות שכמותה אתם רוצים להיות, הייתה עושה את הדברים שהיא צריכה לעשות"
זהו השלב שבו אפשר להסתכל במראה ולדמיין את "התפקיד" הבא שלכם.
את הגדולה שאתם רוצים להשיג, את סוג האדם המיוחד שאתם רוצים להיות, ולחשוב שאם הייתם מסתכלים עליו מהצד, איך היה התהליך שבו ההצלחה שלו הייתה מתבצעת.
איזה איכויות ורגשות ופעולות הוא היה עושה?
איך הוא מתנהג?
כשמופיע החזון יש לרשום אותו על דף\קובץ word.
כשמופיע החזון יש לרשום אותו על דף\קובץ word.
כשמתקבצות בחזון הפעולות שאתם מאמינים שהאדם שאתם רוצים להיות עושה, זה הזמן לסגל אותן לעצמכם.
לפעול כאילו הפעולות שלו הן גם הפעולות שלכם.
אני לא בא להגיד ששליטה מוחית על "הקול הפנימי" תקרה באופן אוטומטי תוך כדי יום, (וכמו שראיתם בפוסט הקודם גם אני חוטא ומפספס פה ושם).
כולנו צריכים לסגל את הפעולות האלה כל יום ביומו עד שזה הופך לחלק בלתי נפרד מה DNA המחשבתי שלנו.
ועוד משהו קטן לסיום, אם אלוהים היה רוצה שכל הזמן ניכשל הוא לא היה ממציא את ההצלחה.
אין שום כוח מיסטי או לא מיסטי שיכול למנוע מאיתנו לעשות את מה שאנחנו רוצים באמת.
שיהיה לכולנו בהצלחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אם בא לכם להשאיר תגובה...