הערך שלי, הערך שלך

לו ריד אמר פעם "רצפה של בן-מישהו אחד, היא תקרה של מישהו אחר".
והמשפט הזה כ"כ נכון כשזה מגיע לנושא של ערך.
כתבתי על זה כבר בעבר כאן, אבל הפעם אתייחס לזה מזווית נוספת.

לפני חודש וחצי עברתי דירה.
כמובן שכשצריך לארוז את החפצים, הספרים, וכיו"ב צריך כלי בכדי לשים אותם שם.
כל יום ביומו החנויות הקמעוניות של הרחוב שלי פרקו סחורה והשליכו לאגף הדחיסה את שלל הקרטונים שלהם.
באותם בקרים שבהם ארזתי את הדירה, אפשר לומר שהקרטונים הריקים היו שווים לי לפתע הרבה מאד.
פתאום התחלתי לשים לב בכל פינה איפה יש קרטונים ומה הגדלים שלהם.
ממש באתי וביקשתי מהחנויות אם אפשר לראות כמה קרטונים יש להם
והאם אפשר לקחת אותם.
הדבר אולי הכי טריוויאלי והכי זניח אבל לפתע לבעל ערך מאד גבוה בשבילי.

כשמדברים על עולם הכסף אחת הפילוסופיות היותר מעניינות שלו אומרת באנגלית את המשפט
“Serve the many”.
אני חושב שזהו משפט המצוי בעיקר בתיאולוגיה הנוצרית (אל תתפסו אותי במילה, אני לא חזק בנושא הדתות). אבל חוץ מהערך הדתי שלה טמון הרעיון הבא– עושר גדול נמצא ביכולת
שלך לתת כמה שיותר תמורה ושירות לכמה שיותר אנשים.

איך מתקשר נושא הערך לעיקרון של לתת שירות לאנשים רבים?
כי הבעיה מתחילה שאנחנו נשארים ממוקדים רק במה שהוא בעל ערך בשבילנו.
אם באותם בקרים שארזתי את הדירה שלי

מישהו היה מדוור עד אלי את כל הקרטונים שהייתי צריך,

הייתי מודה לו עד כדי צעד אחד לפני נישוק נעליים.

כדוגמא, אדם שכיר יכול להסתכל על כל מה שקשור לנושא הטלפוניה,

ציוד לשירותי המשרד, וכל מיני אמצעים לניהול ניירת כדבר

זניח וחסר ערך בשבילו.
"מי צריך את זה הוא יאמר?" ולא יחשוב על כל בעלי העסקים הביתיים, או בעלי העסקים

הקטנים שבדיוק פתחו משרד חדש.

או למשל אמצעי חיסכון כספי לשיחות שמתבצעות בחו"ל.
יש לי חבר שמוכר כרטיסי Sim שפעולים בשיטת pre-paid שמאפשרים להוזיל

משמעותית את תעריפי השיחות המתבצעות בחו"ל.
אדם שנוסע פעם-פעמיים בשנה יאמר "בשביל מה אני צריך את זה?"
ברוב המקרים הוא לא יחשוב על איש העסקים שתדיר יש לו

נסיעות לארץ כזאת או אחרת, או ארגון שיש לו כמה אנשים שעושים את זה, שבשבילם

יש לזה ערך גדול מאד!

בד"כ בקבוק השתייה הקלה שאנחנו זורקים היום,

הופך לבעל ערך ולאמצעי פרנסה בשביל מקבצי

הבקבוקים "המקצועיים" הדוהרים על עגלת קניותיהם ברחבי העיר

(ואני גם חושב שכבר אפשר לקרוא לזה מקצוע היום לא?)

בעל חנות אופנה לנעלי\בגדי נשים למשל הבין את המשוואה הזאת.
הוא הבין עיקרון שאומר "שרת את הרבים".
למרות שהוא לא לובש בגדי נשים או נעלי נשים (למרות שלך תדע..)
הוא מבין שבשביל המוני נשים קונות וצרכניות זה צורך צרכני.
הוא מבין שגם אם זה לא דבר שהיה נצרך על ידו, יש מישהו אחר שכן צורך את זה.

לא יותר חכם ופשוט לחפש מה אנשים רוצים ואז לתת להם את זה?
לא יותר נוח למלא צורך שיש לאנשים בשביל משהו?
לדעתי ערך הוא מאד חשוב, גם אם הוא לא הערך שלנו.
כשנותנים להרבה אנשים מה שהוא בעל ערך בשבילם,( או דבר מה שהם צריכים), אז ברור
שיש פה פתח לתגמול ערכי וכספי מאד גבוה.