זה לא סוד שמערכת החינוך הפורמאלי שקיימת בעולם היא מיושנת.
לא אחת שמעתי חברים שסיימו קורסים בניתוח שוק ההון אומרים שהלוואי שהיו מלמדים אותם את זה בתיכון.
שמעתי גברים שעברו קורס במיומנויות פיתוי ותקשורת עם בנות המין השני, אומרים שהלוואי והיו מלמדים אותם את זה בבית ספר יסודי!
ברוב המקרים אחרי 12 שנות לימוד חובה אנחנו מחונכים להמשיך ללימודים גבוהים שמלמדים אותנו מקצוע, אבל את רוב הדברים החשובים באמת משום מה אנחנו לא מקבלים, אפילו שאנחנו משלמים סכומים מאד גבוהים.
"ידע זה כוח" אומרת הקלישאה.
אבל היום ידע הוא יותר מכוח, הוא סופר-דופר כוח.
הוא חיוני כמעט כמו חמצן במאה הזאת.
ובנקודה זאת אני רוצה להתייחס לידע ממנטורים ומורים, כי פה נמצאת
הדרך הכי מהירה והכי יעילה לשגשוג.
אני אתן דוגמא.
החשיבות היא בלמידה.
כשהתחלתי ללמוד לנגן על גיטרה, עשיתי את זה צעד-צעד.
לקחתי שירים ותווים ולמדתי מחוברות איך לאצבע אותן על סריגי הגיטרה.
לקח לי הרבה מאד זמן לעשות את הדברים הבסיסיים, אבל בגלל האהבה שלי למוזיקה
הרגשתי משום מה שאני יכול ללמוד לנגן כמו אריק קלפטון בלי להיעזר באף אחד.
למדתי בערך 3 שנים עד שכבר יכולתי לנגן שירים שלמים, וגם לאצבע אותן נכון.
אחרי תקופה מה נרשמתי ללימודי מוזיקה אצל מורה פרטי שלימד אותי את הסולמות ואת מה שעומד מאחורי הצלילים שהייתי מנגן על פי הוראות של אקורדים וטאבים.
ומה שקרה זה שתקופה קצרה בהרבה לפתע נפתחה לי המחשבה ויכולתי כבר לאלתר על הגיטרה, והבנתי כל כך הרבה, הרבה יותר מאשר כל אותן 3 שנים שלמדתי לבד
והתנסיתי (וטעיתי) לבד.
אבל ניחא, דיברתי על האצה של תהליך למידה שכבר החל.
אבל מה עם התהליך הבסיסי עצמו?
חשוב הרבה יותר...
למשל בוא ניקח מכונית.
רובנו מכירים אנשים שנוהגים במכונית.
ברוב המקרים נוהגים טוב עד סביר אפילו.
אבל השאלה שלי אליכם היא כזאת:
האם בלי ללמוד הייתם יודעים איך לתפעל מכונית?
אולי חלק כן, אבל עדיין מדובר כאן על סיכון ממשי ואדיר להיות חלק מתאונה על הכביש.
הולכים למורה כדי שנלמד מהניסיון שלו ומכישורי ההוראה שלו וילמד את זבי החותם לתפעל את המכונה.
החוקים הממשלתיים מכריחים אותנו ללמוד נהיגה ולעשות טסט כיד לבדוק את כשירותנו.
אבל יש עוד שלל דברים חשובים כ"כ, שנדמה שאנשים לא עושים בה טסט בכלל.
מיומנויות תקשורת, לימוד פיננסי, לימודי זוגיות אמיתית (ולא הממבו ג'מבו הזה שמופיע במגזיני נשים מגוחכים).
החיים זה מקצוע, וזאת אחריות של כולנו להיות מקצוענים בהם.
כי כ"כ פשוט לבוא ולשים רגל בטעות לאנשים אחרים, כ"כ קל לפגוע בהם כי כולנו יצורים רגשיים.
יש כל כך הרבה מידע למילים ומשפטים, ודפוסי התנהגות בתקשורת אנושית שאין באמת סיבה למחלוקות כל עוד לא מדובר על אי שפיות.
אם בתיכון אפשר ללמוד חשבון דיפרנציאלי מסובך ולהיבחן על זה, אז למה לא לעשות לימוד פרקטי במסחר בשוק ההון?
הרי כל האוכלוסייה בישראל מושקעת בשוק ההון דרך קרנות הפנסיה וקופות הגמל, האם ידע פיננסי אמיתי, כזה שקשור לחשבון הבנק של אנשים לא חשוב כמו מספרים על הפרבולה?
ומה עם משכנתא?
למה לכל הרוחות לא לסבסד הרצאות של יועצי כלכלת משפחה שיסבירו לילדים איך כל העסק הזה עובד ואיך אפשר להתמקח עם הבנקים?
הרי כל אזרח בשלב כזה או אחר יזדקק לדבר הזה.
ומה קורה אם חבר שלך תקוע באותו בוץ וגם הוא לא יודע?
יותר פשוט ללמוד את זה במוסד לימודי.
הבעיה היא, שבגלל שמערכת החינוך שלנו משתמשת בחומרי לימוד משמימים ברוב המקרה, שבה ממסמרים את הילדים לכמה שעות טובות על כסא ולא גורמים לרגש של ללמוד,
רוב האנשים ששים וכמהים להפסיק את לימודיהם, ולעולם לא חוזרים לפעולה זאת לעולם.
רוב האנשים מאמינים שאחרי האוניברסיטה נגמרה חובתם ללמוד.
לחיים האמיתיים זה לא אכפת.
להם לא אכפת שלא למדת, להם לא אכפת שלא התעניינת.
לכל דבר יש מחיר
וכמו שרוברט קיוסאקי אומר:
"אם אתם חושבים שלימודים זה דבר יקר, חכו שתראו כמה להיות בורים יעלה לכם..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אם בא לכם להשאיר תגובה...