מחר הולך להסתיים סופית הביקור המדהים של ניק הליק בארץ.
לא הצטרפתי לשאר חברי הארגון בדרך שלהם למועדון הסלסה, אחרי סשן אחרון בהחלט ל 2008.
לא הייתי איתו כל הזמן כמו גורביץ' ואלינה, אבל נפגשתי איתו כמה פעמים בין
האירוע הגדול שהפקנו בשישי האחרון, לבין הנסיעות שלו למצדה וים המלח וירושלים.
קודם כל אני חייב לציין כמה השראה זה נותן לשוחח עם אדם שמתבטא במיקוד של קרן לייזר.
הדרך בה הוא חושב, הדרך בה הוא מדבר על כסף היא שונה מהאוכלוסייה הנפוצה שאיתה אני בד"כ בא במגע בחיי היום-יום.
ביום ראשון נפגשנו בחטיבת הביניים "הנגיד" בהרצליה, שם ניק הגיע כדי לשוחח עם תלמידים מחוננים מהבית ספר.
היה משעשע, היה חמוד לראות איך גם ילדים צעירים בני 14-15 נפתחים לרעיונות של "חשיבה בגדול" ושיחה על הצבת מטרות ויעדים גדולים לחיים (כן...וגם קצת על כסף כמובן).
זה מחזיר אותי לאירוע, שבעיניי, מסמל יותר מהכל את הדבר שניק סיפר עליו בכנס בשישי.
ההבדל בין מבוגרים לילדים.
"ילדים" הוא אומר "הם סוכני המכירות הכי טובים בעולם! הם תמיד-תמיד שואלים שאלות, והם לעולם לא מקבלים לא כתשובה..."
הוא עמד על ההבדל בין החלומות הגדולים שילדים שמים לעצמם בזמן לימודי החובה שלהם ועד לתקופה של 10-20 שנה אח"כ שרובם המוחלט עושה את ההיפך המוחלט מאותם חלומות, עקב התמודדות עם "המציאות".
אז הנה אנחנו, מרכז דוהל שישי בעשר בבוקר.
ניק עומד על הבמה, מספר קצת על סיפורי החלל שלו ועל ההרים ועל הצלילה לטיטאניק.
והנה הוא מחזיק ביד 3 ספרים שלו The Thrillioner.
"מי רוצה ספר שלי?" הוא מחייך ומניף את הספר גבוה.
כל הקהל מרים את היד.
הוא מחייך מעט ומשפיל מבט וחוזר לקהל:
"בחיים האמיתיים, אנשים שיש להם חלומות ורצונות חייבים לפעול בצורה מאסיבית ולעשות!".
הוא אומר שוב
"מי רוצה עותק של הספר שלי??"
שוב כולם מרימים את היד.
"לא הבנתם?" הוא מחייך
"שאלתי...מי רוצה את הספר שלי???"
---------------------------------------------------------------
הנה אנחנו שוב בהרצליה, לפני קבוצת הילדים.
אחרי דו שיח קצר ניק מראה את התמונה שלו מימי הזוהר והרוק'נרול של השיער הארוך בלוס אנג'לס.
"מי רוצה עותק מהספר שלי?" הוא שואל את הילדים.
כל הידיים מונפות לאוויר.
הוא מחייך מעט ומשפיל מבט וחוזר עם עיניו לקהל.
"בחיים האמיתיים, אנשים שיש להם חלומות ורצונות חייבים לפעול בצורה מאסיבית ולעשות!".
הוא מסתכל עליהם ואומר שוב –
"מי רוצה עותק של הספר שלי??"
כנשוכי נחש קפצו 10 ילדים על שלושת הספרים ושלושה ברי מזל חזרו הביתה עם עותק טרי
של ה thrillioner.
מה שלקח למבוגרים בכנס רב משתתפים שלושה בקשות (וגם אז אחת אמיצה מהשורה הראשונה קמה ולקחה את הספר), לקח לילדים בקושי פעם אחת.
דוגמא מושלמת להבדל בין השלב היצירתי והתעוזתי שרוב הילדים נמצאים בו לעומת
הגלגול המבוגר יותר שלהם
שחלק מסיסטמיות החיים השפיעה עליו.
“Never let the kid in you disappear…”
אומר הממזר האוסטרלי.
לא הצטרפתי לשאר חברי הארגון בדרך שלהם למועדון הסלסה, אחרי סשן אחרון בהחלט ל 2008.
לא הייתי איתו כל הזמן כמו גורביץ' ואלינה, אבל נפגשתי איתו כמה פעמים בין
האירוע הגדול שהפקנו בשישי האחרון, לבין הנסיעות שלו למצדה וים המלח וירושלים.
קודם כל אני חייב לציין כמה השראה זה נותן לשוחח עם אדם שמתבטא במיקוד של קרן לייזר.
הדרך בה הוא חושב, הדרך בה הוא מדבר על כסף היא שונה מהאוכלוסייה הנפוצה שאיתה אני בד"כ בא במגע בחיי היום-יום.
ביום ראשון נפגשנו בחטיבת הביניים "הנגיד" בהרצליה, שם ניק הגיע כדי לשוחח עם תלמידים מחוננים מהבית ספר.
היה משעשע, היה חמוד לראות איך גם ילדים צעירים בני 14-15 נפתחים לרעיונות של "חשיבה בגדול" ושיחה על הצבת מטרות ויעדים גדולים לחיים (כן...וגם קצת על כסף כמובן).
זה מחזיר אותי לאירוע, שבעיניי, מסמל יותר מהכל את הדבר שניק סיפר עליו בכנס בשישי.
ההבדל בין מבוגרים לילדים.
"ילדים" הוא אומר "הם סוכני המכירות הכי טובים בעולם! הם תמיד-תמיד שואלים שאלות, והם לעולם לא מקבלים לא כתשובה..."
הוא עמד על ההבדל בין החלומות הגדולים שילדים שמים לעצמם בזמן לימודי החובה שלהם ועד לתקופה של 10-20 שנה אח"כ שרובם המוחלט עושה את ההיפך המוחלט מאותם חלומות, עקב התמודדות עם "המציאות".
אז הנה אנחנו, מרכז דוהל שישי בעשר בבוקר.
ניק עומד על הבמה, מספר קצת על סיפורי החלל שלו ועל ההרים ועל הצלילה לטיטאניק.
והנה הוא מחזיק ביד 3 ספרים שלו The Thrillioner.
"מי רוצה ספר שלי?" הוא מחייך ומניף את הספר גבוה.
כל הקהל מרים את היד.
הוא מחייך מעט ומשפיל מבט וחוזר לקהל:
"בחיים האמיתיים, אנשים שיש להם חלומות ורצונות חייבים לפעול בצורה מאסיבית ולעשות!".
הוא אומר שוב
"מי רוצה עותק של הספר שלי??"
שוב כולם מרימים את היד.
"לא הבנתם?" הוא מחייך
"שאלתי...מי רוצה את הספר שלי???"
---------------------------------------------------------------
הנה אנחנו שוב בהרצליה, לפני קבוצת הילדים.
אחרי דו שיח קצר ניק מראה את התמונה שלו מימי הזוהר והרוק'נרול של השיער הארוך בלוס אנג'לס.
"מי רוצה עותק מהספר שלי?" הוא שואל את הילדים.
כל הידיים מונפות לאוויר.
הוא מחייך מעט ומשפיל מבט וחוזר עם עיניו לקהל.
"בחיים האמיתיים, אנשים שיש להם חלומות ורצונות חייבים לפעול בצורה מאסיבית ולעשות!".
הוא מסתכל עליהם ואומר שוב –
"מי רוצה עותק של הספר שלי??"
כנשוכי נחש קפצו 10 ילדים על שלושת הספרים ושלושה ברי מזל חזרו הביתה עם עותק טרי
של ה thrillioner.
מה שלקח למבוגרים בכנס רב משתתפים שלושה בקשות (וגם אז אחת אמיצה מהשורה הראשונה קמה ולקחה את הספר), לקח לילדים בקושי פעם אחת.
דוגמא מושלמת להבדל בין השלב היצירתי והתעוזתי שרוב הילדים נמצאים בו לעומת
הגלגול המבוגר יותר שלהם
שחלק מסיסטמיות החיים השפיעה עליו.
“Never let the kid in you disappear…”
אומר הממזר האוסטרלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אם בא לכם להשאיר תגובה...