סדנה מאד משפיעה ומאד מעניינת
שאני משתתף בה נקראת "משחק ההצלחה", שמועברת על ידי
מאמן עסקי ויועץ בכיר בארץ לענייני מכירות בשם אבי עידן.
אני בטוח שבפוסטים הבאים אתייחס עוד הרבה
לתכנים המגוונים שאני נחשף עליהם, והייתי רוצה
להתמקד בשיעור חשוב שעברתי אצלו
שקשור ללקיחת אחריות על ארועים שקורים
לנו בחיינו.
ועכשיו לענייניו.
לפעמים (מה לפעמים? כל הזמן!) קורים
בחיינו האישיים והמקצועים ארועים
שמעמידים במבחן את כוחה של האחריות האישית שלנו.
עכשיו, כמובן שזה נושא שנשמע פשוט
אבל מה זה בעצם אומר "האחריות האישית שלנו?"
אני אמחיש את זה
דרך הדוגמאות של אבי עצמו שסיפר
על ארועים אישיים שקרו לו בחייו, והדרך שלו לניתוח
מקור האחריות והפעולה.
הדרך היעילה והמעניינת לנושא נקראת
"מטריצת האחריות"
והיא נראית כך:
ביצוע
---------------
פעולה
--------------
"זה תלוי רק בי"
-------------
הכרה
------------
"חיכיתי וקיוויתי"
------------
האשמה
-----------
תירוצים
------------
ארוע
כדי להסביר איך המטריצייה הזאת מתלבשת על תחומי חיינו בוא נחבר אותה לאחד מהארועים של אבי.
הוא סיפר בקצרה על הסטוריית העבודה שלו כסמנכ"ל ומנהל מכירות בחברה שעבד בה.
אחרי זמן מה הרגיש שהעבודה שוחקת אותו ושהוא תקוע ולא נהנה.
לכן נוצר "הארוע", שלב ראשון במטריצת האחריות.
הוא הרגיש שהוא לא יכול היה לסבול את המצב יותר, הוא קם בלי חשק לעבודה
הוא הרגיש מתוסכל, והוא הרגיש ששינוי חייו להגיע.
ולמעשה מאותו הרגע שהבחין בעניין, עלו בראשו תירוצים שונים ומשונים.
"זה קורה כי אני סתם מתלונן"
"לא טוב לי לעזוב כי השכר הוא טוב"
"אם אני אעזוב עכשיו לא אקבל את ההטבות שאני צריך לקבל"
בד בבד התלבש גם מנגנון ההאשמה בנושא.
"הכל בגלל אשתי ובגלל הילדים, אני צריך לעבוד כדי לשים אוכל על השולחן"
"הכל בגלל המנכ"ל המעצבן הזה"
"הכל בגלל ההורים שלי שאמרו לי למצוא עבודה טובה ומכניסה"
למרות המחשבות האלו, הוא המשיך להגיע לעבודה ולפעול, ובעצם יצר מצב שבו, כהגדרתו,
"חיכיתי וקיוויתי שמשהו באמת ישתנה..."
וזהו שלב לא פשוט, כי בשלב הזה אנחנו נמנעים מלקחת אחריות ובעצם מאבדים את התחושה שאנחנו שולטים במצב.
"יום אחד..." אבי לפתע משנה טון
"פשוט החלטתי להבריז מהעבודה.
נסעתי לחוף הים והודעתי שאני חולה והרגשתי נפלא!
ישבתי שם, שתיתי בירה ובהיתי בחוף שממולי והבנתי
שהשינוי החל"
מה קורה לנו "בהכרה"?
אנחנו מבינים איפה אנחנו בדיוק, מבינים מה אנחנו רוצים, ומבינים
לאן אנחנו צריכים להגיע.
ומשם קצרה הדרך להבנה פשוטה
"זה תלוי רק בי!" אומר אבי
בואו נחזור רגע לציור של המטריצה:
ביצוע
---------------
פעולה
--------------
"זה תלוי רק בי"
-------------
הכרה
------------
"חיכיתי וקיוויתי"
------------
האשמה
-----------
תירוצים
------------
ארוע
למה ארבעת החלקים התחתונים צבועים בצבע אדום?
אם בשלב הזה כבר התחלתם לבחון ארועים מהעבר בטח תזכרו איזה הרגשה
שואבת אנרגיה הרגשתם.
הרגשתם משהו שהוא "חסר ערך".
דבר שבמקום להיות אפקטיבי, הופך בעצם להיות דפקטיבי!
לא מועיל וגם דיי מציק לאנשים הסובבים אתכם.
לעומתם זאת, ברגע ההכרה, השימוש בזמן הווה, לפתע נכנסה הרגשה של 100%
עכשיו, אחרי שקראתם את זה, איך אתם יכולים
להיעזר במטריצת האחריות כדי לנתח ארועים שלא נעימים לכם
או שאתם מעוניינים לשנות?
איך אתם פועלים כשאתם פוגשים ארועים שונים ומשונים?
כמה מהר אתם עוברים מנקודת ה"חיכיתי וקיוויתי" אל שלב תכנון הפעולה, ההבנה
שזה תלוי רק בכם,
והביצוע של אותה פעולה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אם בא לכם להשאיר תגובה...