מאז האירוע של ניק הליק, אני לא מצליח להפסיק התפעל
מעולמם של התינוקות והילדים. בו בזמן שאני ממשיל את דרך ההתנהגות שלהם
למבוגרים אשר נמצאים במסע החדש של חייהם בו הם מנסים למחוק את התכנות של "המערכת"
כדי להגיע להישגים גדולים מהחיים.
ג'רי קלארק אומר שבכל אדם ואדם יש את "הכוח המתפרץ".
אותו כוח שמסוגל להזיז הרים.
אותו כוח שיש לקרנף ששועט ומתפרץ לכיוונך, עם הקרן בהיכון.
וזה מוכח עוד מלפני שנולדנו.
כל אדם, אישה ואיש על הכדור הזה ניצחו את המרוץ הראשון שלהם.
המרוץ בו הם שוגרו יחד עם עוד מיליארדי זירעונים בדרך לכיבוש הביצית ברחם האישה.
הם התגברו על כל המכשולים והצליחו לחדור ולכבוש את המטרה והתוצאה:
עובר חדש! שכעבור 9 חודשים בערך ייצא אל אוויר העולם.
מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עכשיו אם חשבתם שהמרוץ הזה עם כל אותם זירעונים אלימים וביציית ממוגנת היה חתיכת תיק, אז מה תגידו על המסע הסיזיפי להישגיות של העולל הצעיר שעומד עם האתגר הגדול הראשון של חייו?
אותו תינוק שישן ואוכל ושותה ועושה את צרכיו מסתכל דרך עיניים בוחנות ורואה דבר מוזר...
כל האנשים הגבוהים האלה שנמצאים לידו עומדים על שתי רגליים.
לא רק עומדים, גם רצים לפעמים!
"אני מוכרח גם!" אומר לעצמו בראש בתת מודע התינוקי.
ולאט לאט, שכמו ששב"ק ס אמרו "אני נופל וקם נופל וקם".
עכשיו לתינוק לא מזיז שום דבר, לא אכפת לו מכלום! הוא יעמוד ויהי מה!
הוא נופל עשרות, אם לא מאות פעמים, עד שמצליח להתייצב.
שמעתם פעם תינוק אומר "טוב, זה נורא קשה כל העסק הזה של הללכת, אני חושב שאם עוד פעם אני לא אצליח אז אני אוותר וזהו...." או משהו בסגנון של "אוף! זה כ"כ קשה הקטע הזה של הללכת, כל השאר בטח הרבה יותר טובים ממני...אז אני פשוט אוותר..."
לחלוטין לא!
זה נשמע כ"כ לא הגיוני שאני בטוח שחלק מכם מגחכים כשהם חושבים על זה.
אבל האמת העצובה היא שרוב האנשים בעולם מדברים ככה.
כל אותם אנשים שניצחו את המרוץ הראשון שלהם, וגם התמודדו עם האתגר הגדול הראשון שלהם.
כל אותם אנשים ששוכנעו ברעיון הבינוניות, ברעיון ה"ללכת על בטוח".
אין ספק, לפעמים אפילו תינוקות יכולים ללמד אותנו הרבה יותר ממה שמבוגרים מלמדים אותנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אם בא לכם להשאיר תגובה...