יושב על כסא הפחד

איך הפחד שלנו נראה?
יש כאלה שיגידו שזה ממש-ממש לא משנה, כי ההרגשה המשתקת של הפחד
מטרידה אותם עד כדי דיכאון וכאב.

אבל אם תשאלו אותי, אז אני אומר שהפחד כמשל נראה כמו כסא.
לא כסא מיוחד, או שונה.
פשוט כסא רגיל, עם 4 רגליים.
חמוד כזה בצבע כחול.

מה קורה לבנאדם שהולך אל מטרתו ולפתע מולו ניצב הפחד/כסא?
תגובה אינסטינקטיבית ראשונה היא להיבהל ולרוץ חזרה אחורה ולהסתובב כך שהגב מופנה אל הכסא.
בדרך כלל אנשים אלו יאמרו "וויו...וואו, איזה כייף. נעלם לי הפחד! ממה בכלל חששתי?"
הם ירגישו רגועים ושלווים, אבל ברגע הראשון ששוב יצטרכו ללכת לכיוון הנכון להם, הם יפגשו את אותו הכסא.
הוא לא זז והוא גם לא יזוז, הוא לא השתנה, ולא ישתנה.
לברוח ולהסתובב כלעומת שבא זאת לא דרך כ"כ נבונה להתמודד עם פחדים.

יש כאלה שמתעבים את הפחד.
הם שונאים אותו כל כך שהם מוכנים להילחם בחירוף נפש עם הפחד\כסא.
הם יתחילו ללכת איתו מכות ולהתגלגל איתו על הרצפה.
הם ידחפו וינסו לעקם לו את הרגליים, הם מסוגלים לנסות לדפוק אותו ברצפה רק כדי לגלות שהוא קופץ עליהם בחזרה.
לכסא כל זה לא מזיז...הוא עשוי מפלסטיק.
היחידי שמתלכלך וצווח וזועק זה אותו אחד שהחליט ללכת מכות בצורה ישירה ולצרוח "אני לא מפחד, אני לא מפחד!" בזמן שהפחד מהדהד לו חזרה "אתה כן מפחד! אתה כן מפחד!".

יש אנשים אינטליגנטים, מוחית ורגשית.
כשהם רואים את מיודענו הפחד\כסא הם מסתכלים עליו, ובוחנים אותו בשלוות נפש.
הם לא זזים קדימה מעבר לאותו הפחד, אלא בשלוות נפש קצת מופרעת הם מנתחים את מורכבותו של הכסא.
"הממם, כסא חמוד, יש לו 4 רגליים, הוא עשוי פלסטיק...הממם איך זה מפחיד אותי, מעניין...אולי הוא מפחיד אותי כי: ההורים שלי\אחותי\חברים שלי\הכלב שלי פגעו בי כשהייתי ילד...או כל דבר שיכול להסביר את הפלא שהוא הפחד הסובייקטיבי.
פעולה כזאת אולי יכולה להיחשב כפעולה אינטליגנטית, אבל העיסוק הזה רק מעצים את הפחד, ולא מסלק אותו.

ויש מקרים...
שבהם מסתכלים על הפחד\כסא.
רואים שהוא שם...
מבינים שאין דרך לעבור בלעדיו...ומבינים שאין דרך לעבור מסביבו.
ופשוט מחליטים...
לשבת עליו.
ואתם יודעים מה?
פתאום כל העניין הזה של הפחד מתחיל להיות מאד נוח.
---------------------------------------------------------------------

אני מצאתי שהדרך הכי טובה להתמודד עם הפחד היא פשוט להודות בקול רם שאני מפחד.
למשל אפשר לומר דבר כזה:

"אני מפחד לעשות את הטלפון החשוב הזה כדי להשיג את הלקוח הזה, אבל אני מודה בכך..
.אני יודע שאתה שם (פחד)
אבל אנחנו נצטרך לעשות את זה ביחד ולעשות את הטלפון הזה...אז תודה רבה שאתה כאן כדי להזכיר לי שזה לא נוח לי...אבל זה משהו שאי צריך לעשות..."

או אולי דבר כזה:
"הממם אני לקחתי מספר טלפון של בחורה ממש יפה, וכשנפגשנו היה לנו ממש כייף ביחד!
אבל אני מפחד להתקשר אליה , אני יודע שאני מפחד.פחד יקר, זה ברור שאתה כאן כדי להזכיר לי שאם אני אפשל בשיחה אז אולי אני אפספס את הצ'אנס שלי...אבל אני רוצה להודות לך שאתה מזכיר לי שאני צריך להיות ערנ וחי,
אבלזה ברור לך ש אם אני לא אתקשר אני אף פעם לא אדע נכון?
ובזה הרגע אני מחייג ואני גם בטוח שיהיה לנו ממש כייף ביחד!"

פחד זאת עובדה אנושית.
וכנראה שלא קיים האדם בעולם שלא מפחד ממשהו.
ההבדל הוא בין כאלה שהופכים את זה לחלק מהם ופועלים למרות וביחד עם הפחד, לעומת אלו
שהופכים את הפחד למכשול בלתי עביר.
שתי הדוגמאות שנתתי עכשיו הן רק שתיים מבין אלפי פחדים שיכולים לתקוף אותנו במשך שנה אחת!
אבל עצם ההכרה וההתוודעות לכך שהוא שם, היא המפתח לפעולה יחד איתו.
הפחד הוא הפחדן הכי גדול מכולם, ברגע שאתה חושף אותו במערומיו הוא בורח חזרה למחילה שלו
ומשאיר אתכם פתוחים ונינוחים להגיע לאותו מקום שאתם רוצים.

ותודה רבה לאבי עידן
על תובנות מדהימות