אני רוצה לספר על הפעם הראשונה שהרגשתי
באמת פריצת דרך בדרך בה אני מתמודד עם הקול הפנימי.
יש כאלה שקוראים לזה "הקוף המדבר" , "הקול הפנימי" , "המוח" וכל מיני דברים יצירתיים וציוריים
שמבטאים את אותו קול שמדבר אלינו במן טון מונוטוני, לפעמים אפילו בקול של אחד מההורים שלנו,
ומחווה דעה (בעיקר שלילית) על כל דבר שנקרא בדרכינו.
ואם אתם שואלים את עצמכם "על איזה קול פנימי הוא מדבר?" , אז...זה הקול הפנימי שלכם
J
יום אחד כשהיה לי סדרה של טלפונים שהייתי צריך לחזור אליהם לגבי משהו חדש שאני משווק
נתקפתי חשש והקול הפנימי שלי התחיל לחגוג:
"אתה לא תצליח"
"למה שתתקשר לאנשים שאתה לא מכיר? למה שהם יקנו ממך?"
"עזוב, אין לך כוח...עבר עליך יום ארוך ועכשיו אף אחד לא יקשיב לך.."
וכל מיני תבלינים בסגנון.
ופתאום הרגשתי שכל האימון שעברתי השתלם.
הסתכלתי על עצמי במראה, הסתכלתי הצידה לקיר וכאילו פתאום הרגשתי איך אני "מתפצל" לשניים.
כאילו עמדתי לצידי והסתכלתי על אותו צד שבו המוח דיבר ודיבר ודיבר...
והסתכלתי עליו במן מבט כזה של..."אתה מוכן, בבקשה...לסתום את הפה שלך??? אתה לא שם לב שאתה מפריע לי במשהו שאני צריך לעשות עכשיו?????"
הרמתי טלפון לשותף שלי בעסק וסיפרתי לו את כל מה שהרגשתי שהמוח שלי אמר לי.
ממש הלשנתי עליו! סיפרתי עליו את כל מה שהוא אמר.
ושותף שלי צחק ודנו ביחד באסטרטגיה החדשה שאיתה אנחנו הולכים לפעול.
והקטע הכי מדהים, זה שכהלשנתי עליו, הוא ברח!
הוא פשוט סתם את הפה.
הוא לא דיבר יותר, לא החווה דיעה שלילית והמשכתי הלאה עם מה שהייתי צריך.
רוברט קיוסאקי טוחן את הנושא שוב ושוב ושוב, כל מאמן אישי מדבר על זה,
על "הפחד".
אותו "פחד" שיכול להזיז את המחשבות שלנו מן הדבר שאותו אנחנו רוצים.
והסוד הוא, שהפחד הזה הוא דיי פחדן בעצמו.
הוא משתמש בטקטיקות מלוכלכות שרק בודקות עד כמה אתה נשלט על ידו...ברגע שהוא מזהה שעלית עליו.
בום! הוא משתתק.
זאת הייתה פריצת הדרך הכי משמעותית שלי בדרך להצלחה בכל דבר שבחרתי ושאבחר.
אז אם אתם שומעים קול בראש שלא יושב בדיוק עם מה שאתם רוצים
פשוט תלשינו עליו לעצמכם.
זה רק נדמה שהוא יושב באמצע של הראש בין האוזניים...
למעשה הוא בקלות יכול להתנדף משם.
המשמעות הכי גדולה מכל זה היא – המוח לא בהכרח חופף למציאות.
לפעמים המציאות עולה עשרות מונים של כייף יותר ממה שהמוח מנבא לנו!
אתם מדמיינים מה אפשר לעשות עם כלי כזה?
במילה אחת:
ה-כ-ל.
באמת פריצת דרך בדרך בה אני מתמודד עם הקול הפנימי.
יש כאלה שקוראים לזה "הקוף המדבר" , "הקול הפנימי" , "המוח" וכל מיני דברים יצירתיים וציוריים
שמבטאים את אותו קול שמדבר אלינו במן טון מונוטוני, לפעמים אפילו בקול של אחד מההורים שלנו,
ומחווה דעה (בעיקר שלילית) על כל דבר שנקרא בדרכינו.
ואם אתם שואלים את עצמכם "על איזה קול פנימי הוא מדבר?" , אז...זה הקול הפנימי שלכם
J
יום אחד כשהיה לי סדרה של טלפונים שהייתי צריך לחזור אליהם לגבי משהו חדש שאני משווק
נתקפתי חשש והקול הפנימי שלי התחיל לחגוג:
"אתה לא תצליח"
"למה שתתקשר לאנשים שאתה לא מכיר? למה שהם יקנו ממך?"
"עזוב, אין לך כוח...עבר עליך יום ארוך ועכשיו אף אחד לא יקשיב לך.."
וכל מיני תבלינים בסגנון.
ופתאום הרגשתי שכל האימון שעברתי השתלם.
הסתכלתי על עצמי במראה, הסתכלתי הצידה לקיר וכאילו פתאום הרגשתי איך אני "מתפצל" לשניים.
כאילו עמדתי לצידי והסתכלתי על אותו צד שבו המוח דיבר ודיבר ודיבר...
והסתכלתי עליו במן מבט כזה של..."אתה מוכן, בבקשה...לסתום את הפה שלך??? אתה לא שם לב שאתה מפריע לי במשהו שאני צריך לעשות עכשיו?????"
הרמתי טלפון לשותף שלי בעסק וסיפרתי לו את כל מה שהרגשתי שהמוח שלי אמר לי.
ממש הלשנתי עליו! סיפרתי עליו את כל מה שהוא אמר.
ושותף שלי צחק ודנו ביחד באסטרטגיה החדשה שאיתה אנחנו הולכים לפעול.
והקטע הכי מדהים, זה שכהלשנתי עליו, הוא ברח!
הוא פשוט סתם את הפה.
הוא לא דיבר יותר, לא החווה דיעה שלילית והמשכתי הלאה עם מה שהייתי צריך.
רוברט קיוסאקי טוחן את הנושא שוב ושוב ושוב, כל מאמן אישי מדבר על זה,
על "הפחד".
אותו "פחד" שיכול להזיז את המחשבות שלנו מן הדבר שאותו אנחנו רוצים.
והסוד הוא, שהפחד הזה הוא דיי פחדן בעצמו.
הוא משתמש בטקטיקות מלוכלכות שרק בודקות עד כמה אתה נשלט על ידו...ברגע שהוא מזהה שעלית עליו.
בום! הוא משתתק.
זאת הייתה פריצת הדרך הכי משמעותית שלי בדרך להצלחה בכל דבר שבחרתי ושאבחר.
אז אם אתם שומעים קול בראש שלא יושב בדיוק עם מה שאתם רוצים
פשוט תלשינו עליו לעצמכם.
זה רק נדמה שהוא יושב באמצע של הראש בין האוזניים...
למעשה הוא בקלות יכול להתנדף משם.
המשמעות הכי גדולה מכל זה היא – המוח לא בהכרח חופף למציאות.
לפעמים המציאות עולה עשרות מונים של כייף יותר ממה שהמוח מנבא לנו!
אתם מדמיינים מה אפשר לעשות עם כלי כזה?
במילה אחת:
ה-כ-ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אם בא לכם להשאיר תגובה...